|
|
עמוד:11
אל הזיכרון המצטבר, מעֶבר לכאן-ועֶכשיו 11 להיצמד יתר עֶל המידה למילים ולרעֶיונות, אלא להקשיב ולהניח להם לנגן . בספר הזה הקצב חשוב יותר, הנשימה, הרוך . ועֶדיין יש כאן כמה רעֶיונות חשובים, כמה דגשים שמובאים בספר, שראוי לשים אליהם, ושיעֶזרו לנו להפנים טוב יותר את הדהרמה . אסף מבקש לעֶבור מעֶבר למיינדפולנס, מעֶבר לכאן-ועֶכשיו אל הזיכרון המצטבר, שבו יש מקום לסיפור, לדמיון ובעֶיקר למחשבות, ולהתכוונות ולניווט פיקח של מהלך יומנו . מה שבמיוחד חשוב בעֶיניי בספר הוא המקום שהוא עֶושה למוסר, לפעֶולה מיטיבה, כתשתית האמיתית, ואולי אף המטרה, של הדרך הבודהיסטית . זוהי הקרקעֶ הממשית של התרגול, שבה מבשילה המדיטציה, ובה יש עֶרך ללימוד הפילוסופי . ואלה, המדיטציה והפילוסופיה, תפקידן גם הוא לפעֶול בעֶד הטיפוח המוסרי, בעֶד הבשלת האיכות האנושית, בעֶד היכולת לחמול עֶל היש ולהכיר באין . רעֶיונות גדולים ופסיכולוגיות מורכבות עֶל היאחזות ותשוקה, קרמה, תודעֶה, היעֶדר-אני וריקות, הם בעֶצם הכוונה של המחשבה בכיוונים שיועֶילו להפנמה ויעֶמיקו את הטוב . הפעֶולה האנושית ואיכות הלב שמלווה אותה הם תשתית הבודהיזם, והמקום שאליו הוא מכוון . אני שב עֶל הדגש — מוסר, ולא דווקא חוכמה ומדיטציה . דרך — קודם ל"תרגול" . האיכות הזו הולכת ומתבהרת לאורך הספר, כאשר אסף משתמש במבנה המכונן של שמונת איברי הדרך כדי לבאר את רעֶיונותיו . אחזור עֶל כמה ממילותיו הטובות ואשזור בהן משלי כדי להבהיר את הגישה — היא שחשובה, יותר מהרעֶיון . הדרך, אנו למדים, היא פיתוח אמיתי של הסובייקטיביות, של האיכות האנושית . מי יודעֶ אם יש לפיתוח הזה קצה . איבר הדרך הראשון הוא ההשקפה הנכונה, ואכן יש להיבט זה של הדרך ממד פילוסופי ורעֶיוני . אך כפי שמדגיש אסף מהרגעֶ הראשון, מדובר בפילוסופיה מעֶשית, שכן מטרתה לאמץ רעֶיונות
|
|