|
|
עמוד:12
12 מבוא במשך שלושה עשורים כמעט איש לא שמע על מאמרו של מורי, אלא שפיתוחים טכנולוגיים בתחום האנימציה ( קולנוע ומשחקי מחשב ) ובתחום עיצוב הרובוטים החזירו את מורי למרכז השיח . כמה מקרים שהתרחשו בתעשיית הקולנוע איששו את התזה של מורי ( שאגב מעולם לא בחן אותה באופן אמפירי ) , כאשר דמויות שהיו "דומות מדי" לאדם יצרו סלידה ודחייה בקרב הצופים ( ראו איור 2 ) . איור 2 — "עמק המוזרות" בסרטי אנימציה משמאל לימין : צעצוע פח — סרט של אולפני פיקסאר משנת 1988 ; פיינל פנטסי — סרט משנת 2001 ; רכבת לקוטב — סרט משנת 2004 תופעת "עמק המוזרות" מורכבת ברובה ממה שאפשר לחשוב במבט ראשון — לא מדובר רק בבעיות טכניות הנוגעות לעיצוב וגורמות לנו לחוש סלידה במפגש עם אנדרואידים . כפי שאנסה להראות בספר זה, תופעת "עמק המוזרות" לא נוגעת רק למפגש שלנו עם רובוטים דמויי אדם ( אנדרואידים ) , אלא מספרת לנו דבר-מה עמוק על המצב האנושי במרחב אולטרה-טכנולוגי — מה שאגדיר בספר הזה כגטו-טכנולוגי . במסגרת הקיום בגטו הטכנולוגי מעורר המפגש עם אנדרואידים חרדה קיומית : בשלב הראשון אנו טועים לחשוב שהאנדרואיד הוא אדם בשר ודם, בשלב שני אנחנו חושבים בטעות שאדם בשר ודם הוא אנדרואיד, ובשלב האחרון הספק מופנה פנימה ואנו תוהים אם אנחנו בני אדם או אנדרואידים — אוטומטונים נטולי רצון חופשי . התוצאה קטלנית : מי שנתקע בשלב הראשון מאבד את שפיותו, מי שנתקע בשלב השני הורג את הקרובים לו ביותר, ומי שנתקע בשלב השלישי מתאבד . בספר זה אציע כי הפתרון למשבר קיומי זה הוא לוותר קליל
|
|