|
|
עמוד:6
6 | סוגות בספרות הפופולרית הפופולרית . הסיבה הראשונה היא נגישותה של ספרות זו . ספרות היא אומנות המילה, ומכאן שבתהליך מסירת היצירה מתקיימת שאיפה ( ואף דרישה ) למסירה עקיפה . לצד העקיפות, יש דרישה מיוצרים ללהטט עם השפה, להרחיב את גבולותיה ואף ליצור שפה ייחודית שמזוהה עם היוצר ( למשל השפה הקרויה "עגנונית" ) . הספרות הפופולרית חותרת תחת התניה זו והופכת לנגישה לקהלים שבאופן מסורתי לא יכלו לצרוך ספרות יפה בשל מגבלות שפתיות . כפועל יוצא מכך, מידת הפצתה גוברת . בשדה האקדמי ההנחה השגורה היא שתפקידו של חוקר הספרות והתרבות הוא לתווך את היצירה לקהל הרחב . מכאן נובע שאם היצירה נגישה, אין צורך לתווכה, והיא מוצר תרבותי נחות . בהתאמה, התקבע קישור בין ספרות פופולרית לבין תרבות הצריכה הקפיטליסטית . בשל פנייתה לקהלים רבים, הספרות הפופולרית נחשבת לספרות מסחרית ומופצת בשיעור גדול במידה ניכרת מזה המאפיין את הספרות היפה . והרי אם מוצר תרבותי הופך לנחלת הכלל ואינו נשאר בגבולות האליטה, נגישותו היא בעוכריו ויש בה כדי להגדירו כפשוט ואף כפשטני . הסיבה השנייה להתעלמות המחקרית מהספרות הפופולרית היא נטייתה להימנע מחידושים מבניים ולשוניים . בעוד שספרות יפה מתאפיינת בחתירה לחדשנות ובמציאת סגנונות חדשניים וצורות ביטוי ייחודיות, הספרות הפופולרית נשענת על תבניות חוזרות, שעל פי רוב הוכיחו את עצמן כמקדמות מכירה . ה"חידוש" שביצירה הפופולרית מתקיים במסגרת התבנית הנתונה והמוכּרת . כך למשל, הרומן הרומנטי יסתיים בסוף טוב ואילו הרומן הבלשי יסתיים ב"פיצוח" התעלומה . מופע זה, אגב, נקשר לחקר מיתוסים, שהלוא בעולם העתיק המיתוס היה נהיר לשומעיו ועל כן המאזינים לא חשו מתח . עם זאת, מספרי המיתוסים סחפו את שומעיהם בזכות האופן האפי הייחודי שבו מילאו את התבנית המוכרת . סיבה שלישית נעוצה בכך שהנושא נמצא בתווך שבין חקר ספרות, לימודי תרבות ותקשורת המונים, ולפיכך אינו ניתן למסגור תחת תחום דעת מחקרי אחד . ספר שמשתייך לסוגה ספרותית פופולרית מנותח כיצירה ספרותית, אך גם כמוצר תקשורתי המשקף את התרבות שהוא נרקם בה . לראיה, אסכולות שונות שזכו להצלחה בארצות הברית, למשל אסכולת "תגובת הקורא", התקבלו לעיתים בבוז בישראל . יצוין כי המחקר הישראלי דחה בה בעת הן את חקר ההתקבלות והן את חקר היצירה הפופולרית . זאת בשל ההתמקדות הבלעדית בניתוח היצירה תוך שמירה על ההיררכיה ההגמונית של החוקר הממשמע את הספרות היפה . מעטים המחקרים שנדרשו בישראל לאופן שבו קוראים מפרשים יצירות ספרות, וכיום נושא זה נחקר תחת המטרייה הביבליותרפית או תחת המטרייה החינוכית .
|
|