הקדמה

עמוד:12

שיעורים בקולנוע 12 נוסף על כך, לאמץ את המושג "האלימות החדשה" ולתת לה קרדיט עליו . אבל אז הלך והתחוור לי שנטייתי לדיאלוג ולשיתוף פעולה שממילא הולידה את הספר, מובילה אותי לרצות לכתוב מאמר משותף איתה כדי לפתח ביחד את הרעיונות שהיא הגתה . לשמחתי, נטע הסכימה . חשוב לי להבהיר ש"האלימות החדשה" הנו מושג מקורי שלה . גם הקטגוריות המופיעות במאמר מבוססות על המאפיינים שהיא הצביעה עליהם במאמרה . למעשה, החשיבה של נטע שימשה לי תבנית שאליה יכולתי לצקת בצורה מאורגנת יותר את המחשבות והטענות שלי, למהול אותן בשלה ולהוציא טקסט שהוא פרי הדנ"א של שנינו . עם זאת, ללא הנדיבות של נטע טקסט זה לא היה קיים ואני מאמין שהמאמר שהייתי כותב לבד לא היה טוב כמו זה שמופיע היום בספר . בדיעבד, חשבתי גם שמכיוון שחלק נכבד ומרכזי מהקולנוע הישראלי החדש ובתוכו זרם "האלימות החדשה" חב את קיומו למפיקות, במאיות, תסריטאיות, שחקניות, מעצבות, עורכות, צלמות ועוד, לצד גל זה של יוצרות שהולכות ותופסות מקום מרכזי בתעשייה מתבקש שיעלה גם גל של מבקרות והוגות קולנוע שיביאו עימן את הטון, ההבחנות, הרעיונות והמושגים שלהן . נטע, לצד נשים אחרות כמו מרלין וניג, ליאור אלפנט ויעל שוב היא בהחלט אחד הקולות המעניינים של החשיבה הביקורתית של נשים המלווה את הקולנוע של נשים שצומח ותובע את נוכחותו . אחרי חוויית הכתיבה המשותפת לא נותר לי אלא לאחל לעצמי שיתופי פעולה רבים נוספים איתה ועם קבוצת ההוגות המרשימה הזאת . ספרי הקודם, קרחונים בארץ החמסינים , חקר באמצעות שיחות את תחילת הפריצה הגדולה שחלה בשנים 2004 - 2007 . כשהתחלתי

הוצאת אסיה


לצפייה מיטבית ורציפה בכותר