|
|
עמוד:8
8 חגי ארליך הביטחון העולמי . פרק הסיכום מתמצת מתח זה, מקומי וגלובלי, וכותרתו : "ים עצוב ? דרך משי ? " . ים סוף נקשר לתולדותיהם של כל מי שישבו לחופיו . ספרות רלוונטית אינה חסרה . הוא שב ומוזכר כמעט בכל מה שנחקר ונכתב ביחס לעמים שלחופיו, שותף לקורותיהם מראשיתם . עם זאת, כמעט בכל החיבורים על הארצות הללו, ים סוף מופיע בתפקיד משני, לעיתים שולי . לא הרבה נעשה עד כה במחקר המקצועי כדי להבין אותו עצמו כבמה היסטורית . רוב מה שנעשה בראייה מקפת נותר מעוגן בתקופה מסוימת או בסוגיה כזאת או אחרת . ים סוף נותר אחיו הקטן והזנוח של הים התיכון, "הים הגדול ורחב הידיים", נשוא סקרנותם של בני אנוש משחר תרבותם . ים סוף אכן לא ישווה לים התיכון ולא ידמה לו, ועם זאת ראוי גם ראוי לראותו כמכלול היסטורי - הן בשל תפקידו בעבר, הן בשל המתחולל בו עתה והן, כנראה, בשל מה שצפוי בין גליו בעתיד . גם במחקרים שלי הופיע ים סוף רק ברקע הדברים, אף ששבתי וחציתי אותו במשך יותר מחמישים שנה . בשנת 1969 סיימתי את לימודי התואר השני בהיסטוריה של ארצות האסלאם באוניברסיטה העברית, שבהם התמקדתי בעיקר בתולדותיה של מצרים המודרנית . באוניברסיטת תל אביב, במכון שילוח ( לימים מרכז דיין ) , הייתי מופקד על דסק תימן - מוקד סוער באותם ימים של מלחמת אחים כול-ערבית . עבודת הגמר שלי לאוניברסיטה הירושלמית הייתה בנושא "השבטים בתימן ותפקידם במלחמה 1962 - 8691" . בה בעת, קיבלתי הצעה מאוניברסיטת תל אביב שאי אפשר לסרב לה : מימון לימודי הדוקטורט שלי באוניברסיטת לונדון, בתנאי שהדוקטורט יעסוק באתיופיה . בין אוניברסיטאות תל אביב, ירושלים ולונדון חציתי שוב את ים סוף, הפעם לאתיופיה, ארץ שטרם הכרתי . עבודת הדוקטורט ב"בית הספר ללימודי המזרח ואפריקה" בלונדון סגרה את המעגל הראשון שלי סביב הים . ראס אָלוּלה, גיבור התזה שלי והגיבור הלאומי של אתיופיה ( 1857 - 1897 ) , הקים למעשה את
|
|