|
|
עמוד:13
13 שלי שהשתבשה כך בקיבוץ . הן גם היו מזועזעות מכך שנתנו לילדים ללכת יחפים בחוץ . פחדתי שהמורות ישכנעו את אימא לחזור ליד אליהו, ואני רציתי להישאר בקיבוץ . אבל כשהמורות הלכו, אימא התפוצצה מצחוק וחיקתה אותן, “בוודאי שיש לך אף . לכולם יש אף . אבל לך יש נזלת״, ועיוותה את פניה כמותן . אז ידעתי שלא נעזוב, שטוב לנו כאן, לי ולאימא שלי, המצחיקה, היפהפייה, שלמרות שבקיבוץ לא נתנו לה להביא את השמלות היפות שלה מהבית ולא הרשו ליפסטיק היא נשארה יפהפייה . אבל יום אחד אבא בא ואמר שמחר נחזור . אימא דווקא רצתה להישאר בקיבוץ, אבל אבא עמד על כך ואוטו גדול בא ולקח אותנו, ונסענו לבית הקודם שלנו ביד אליהו שכמעט שכחתי אותו, אבל מיד כשנכנסתי כבר הכרתי את החדר שלי ושל עפרה . כשירדנו מהאוטו ראינו אישה עומדת בקצה השביל, בוהה בנו בבהלה ובורחת לביתה . “זו גברת שופס, השכנה שגרה מולנו״, אמרה אימא . אחרי כמה דקות גברת שופס הופיעה שוב, הפעם עם “פְליט״, וריססה את השביל . “היא מרססת סביב הבית שלכם מאז שעזבתם לנען״, אמרה שכנה אחרת . אבא נעשה אדום מכעס אבל אימא אמרה שהיא מבינה את גברת שופס, שצריכה להגן על הילדים שלה מהמגֵפה . לפנות ערב הכניסו אותי לבית של גידי שגר במרחק שני בתים מאתנו, ואימא הורתה לי לישון שם ולא לחזור הביתה עד שהיא ואבא יסיימו לסדר את הבית . אבל מאוחר בערב, כשהתגעגעתי וברחתי מהבית של גידי, ראיתי משהו משונה מאוד . אימא ואבא עמדו, הפנים שלהם אדומים, בידיהם היו ליפות, והם קרצפו את הקירות . הם קרצפו כל כך חזק שהרגשתי שהם רוצים לקלף את הסיד מהקיר,
|
|