|
|
עמוד:11
11 כך המטפלת צעקה על אימא בחזרה, כי לאימהות היה אסור להתערב בטיפול בילדים שלהן . בקיבוץ אמרו שהמטפלות עברו קורס מיוחד ומעמיק, ולא טוב שהורים יטפלו בילדים שלהם או שיגידו למטפלת מה לעשות, כי ההורים לא ידעו איך לטפל בילדים שלהם, וזה גם יהרוס את המרקם הקיבוצי . ככה אמרו . המטפלת ענתה שהיא לא מפחדת מאימא שלי ושאם אימא תמשיך לצעוק היא, המטפלת, תזרוק אותה מכל המדרגות יחד עם הבת שלה, שזו אני . נבהלתי . אבל אימא לא שתקה גם הפעם, למרות שאימהות אחרות היו שותקות, ואמרה למטפלת שהיא תעיף אותה בחזרה ושאם המטפלת תגיד עוד מילה אחת אימא תדאג שהיא לא תהיה יותר מטפלת, כי הדביקה את הילדים בגזזת . אז המטפלת התרככה ואמרה לאימא שאי אפשר שכל פעולה תושפע מהפחדים של אימא שעולים “בגלל שמתה לך ילדה״ . ככה היא אמרה . בדיוק . שמעתי את המילים “מתה לך ילדה״, ולאימא שלי היו שתי ילדות, אני ועפרה . אז אם מתה לה ילדה, זאת עפרה . הלב שלי דפק חזק-חזק . שנאתי את המטפלת שאמרה לאימא שהילדה שלה מתה, ושנאתי את אימא שלי שמסתירה ממני דברים, וככה היה הלב שלי, כמו נדנדה . אחר הצהריים, כשבאתי ל״חדר״ לשתות תה עם לחם שחור מרוח בריבה אדומה, שאלתי את אימא איפה עפרה . אימא הרימה את הראש והמבט שלה היה משונה, כאילו היא בכלל לא יודעת מי זאת עפרה, ואמרה “תביאי לי את הריבה מאדן החלון״ . לא הבאתי . כעסתי עליה אבל לא אמרתי כלום, רק לא הבאתי את הריבה מאדן החלון . אבל אימא הייתה כבר עסוקה במשהו אחר ולא שמה לב, כי אימא שלי הייתה אהובה מאוד בקיבוץ, ותמיד כשבאתי אליה לחדר לשתות תה מתוק עם לחם שחור וריבה, היו אצלה חברות עם הילדים שלהן ;
|
|