|
|
עמוד:10
10 אביבה זריהן ויזמן | חיה קורן | צבי איזיקוביץ' בסליחה של ניצולי שואה . כיום ניצולי השואה מתמודדים במקביל הן עם משקעים טראומטיים מעברם והן עם תהליך ההזדקנות, המלווה באובדנים ובשינויים פיזיים, נפשיים וחברתיים . להצלחת משימה זו הם נדרשים למצוא כוחות ודרכי התמודדות שיבטיחו להם רווחה נפשית ושלווה . חלק מיכולת ההתמודדות בגיל מבוגר בכלל ואצל ניצולי השואה בפרט הוא הצורך בהתפייסות עם חוויות מהעבר ומציאת רווחה נפשית במטרה להשלים את המשימה של סגירת מעגלי החיים . לניצולים רבים יש קושי לבצע משימה זו בשל הניגוד בין הרצון לשכוח ובין הצורך לזכור ולהעיד . יתרה מכך, לעתים חוויה זו ממשיכה ונראית ביחסם של בני הדור השני והשלישי באותן המשפחות כלפי גרמנים . מטרת הפרקים להציג באיזו מידה ובאילו ממדים קיימת סליחה כלפי גרמנים על רצף הדורות, וכן לבחון אם קיים קשר אפשרי בין יחסם של הניצולים לגרמנים ובין איכות חייהם . הפרק התשיעי מערער על רלוונטיות הסליחה בהתייחס לקונפליקט הישראלי – פלסטיני, ועוסק בשאלות כמו : מה צריך להיות תפקידה הפוליטי של הסליחה בתהליך של יישוב סכסוכים ? האם על הסליחה להוות חלק מרכזי בתהליך הפיוס או שמא תפקידה צריך להיות זניח ? בחלק הראשון המחבר בוחן את הטיעונים בעד ונגד מדיניות הדוגלת בסליחה פוליטית כחיונית לתהליך הפיוס, ואילו בחלק השני המחבר מציע את הסימפטיה כחלופה לסליחה . לאור כל האמור בפרקים הקודמים, נשאלת השאלה : האם ניתן ללמד סליחה ? סליחה, כמושג פסיכולוגי וחברתי – תרבותי, נכנסה גם למרחב הטיפולי, האם היא הכרחית ? האם היא מועילה, או שהרלוונטיות שלה מוטלת בספק ? החלק האחרון של ספר זה עוסק בהתערבויות מקדמות סליחה . הפרק העשירי עוסק בילדים נפגעי עבירה וסליחה בהליכים משפטיים של צדק מאחה . על פי גישת הצדק המאחה מעשה עבירה הוא בראש ובראשונה פגיעה באנשים ובמערכות יחסים . הליכי
|
|