|
|
עמוד:8
8 אביבה זריהן ויזמן | חיה קורן | צבי איזיקוביץ' לאורך שנות המחקר בתחום זה ניתן לזהות כמה משתנים הרלוונטיים לחקר הסליחה : סוג הפגיעה או אופייה, אפיוני התנהגות הפוגע ( 2004 , . Younger et al ) , אופי היחסים טרום הפגיעה 5 ניתן לסכם שלהקשר שבו וטיבם, כולל הדינמיקה והאינטראקציה . נעשית הסליחה יש משמעות נרחבת ( 2005 , . Paleari et al ) . ספר זה שואף לבחון מגוון הקשרים שבהם עשויה להתקיים סליחה ולבדוק מהי משמעות הסליחה בכל אחד מהקשרים אלו . חוקרים בחנו סליחה בהתייחס למקרים היפותטיים, ולפיכך חוקרים עסקו בחקר הנטייה לסלוח כתכונה יציבה שלא מושפעת מההקשר . עם זאת, הסליחה בפועל עשויה להיות שונה ( Paleari et al . , 2005 ) . חוקרים אף עסקו בשאלה "האם סלחת ? ", וזאת בלי להתייחס לשונות שעשויה להיות בהגדרה שפרטים שונים מייחסים לתגובה . צעד חשוב בחקר הסליחה הוא להבין למה הדיוטות מתכוונים כאשר הם סולחים או לא סולחים, ומה המשמעות של סליחה בהקשרים שונים של יחסים ופגיעות . הבנה זו עשויה להתקבל ממחקרים איכותניים שיוצגו בספר זה וניסיונם לעשות המשגה מחודשת של הסליחה . הפרק הראשון בספר עוסק בהגדרת הסליחה כפי שעלה מסקירת ספרות תיאורטית ומחקרית רחבה . הנושאים שבהם הפרק דן כוללים את הדומה והשונה בהגדרות : נקודות מבט של הדיוטות ואנשי מקצוע לגבי סליחה ; הסליחה התוך – אישית, הבין – אישית, והאינטראקציה ביניהן ; תפקידם של הנפגע והפוגע, המוטיבציות לסלוח והקשרים תרבותיים ודתיים . חלוצי הדרך בחקר הסליחה מתבססים על המסורת הנוצרית . כך קורה שהשונות הדתית והתרבותית לא מקבלת מספיק מוקד בהבנת הסליחה של הדיוטות, אשר סליחתם היומיומית עשויה להיות שונה מהסליחה הדתית האידיאלית . הפרק השני והשלישי בספר זה עוסקים בסליחה בקרב אוכלוסייה ישראלית – יהודית וערבית . בפרקים אלה נבחן הבסיס הערכי – דתי של הסליחה בהתייחס לדתות המונותיאיסטיות היהדות והאסלאם . ספרות
|
|