מבוא

עמוד:10

10 אורנה מונדשיין בבסיס הניתוח שלוש תיאוריות, והן מאירות את הנושא כל אחת מנקודת מבט אחרת : להבנת הדינמיקה והסטטיות של הזמן בסנטוריום ישמש המונח לימינליות, על פי ויקטור טרנר ומיהאי ספריושו ( Turner and Spariosu ( ; לתיאור מרחב הסנטוריום כמרחב בעל חוקיות והתנהלות המייחדים אותו ממרחבים אחרים ישמש המושג הטרוטופיה על פי פוקו ולהבנת המערך הנפשי של הסובייקט והשלכות העבר האישי והקולקטיבי על חייו בהווה תשמש תיאוריית הבזות על פי ז'וליה קריסטבה . כמו כן נתבסס על משנתו של פרויד לבחינת שתי תופעות מרכזיות שהן המפתח להבנת התהליכים הנפשיים של הדמויות : האחת - תהליכי ההדחקה של יצרים, של מאוויים ושל רצונות, והשפעתם של תהליכים אלה על חייו של הסובייקט בהווה הסיפורי ; השנייה - החלום כראי לנפש, כלומר פענוח פרוידיאני של חלומות, אשר באמצעותו ניתן להעמיק את הבנת נפש החולם . כנקודת מוצא נציג את הכרונוטופ הבכטיאני שהוא מונח המשלב זמן ומרחב - שילוב התואם את תפיסתי את הסנטוריום כמרחב הטרוטופי שהשהות בו היא פרק זמן לימינלי . התיאוריה של מיכאיל בכטין אינה אחידה ובכך אינה חד – משמעית, אך בהיותה כזו היא מאפשרת לחלץ ממנה משמעויות חדשות וליישמן בפענוח יצירות מודרניסטיות או פוסט – מודרניסטיות . אי – בהירותה של התיאוריה אינה גורעת מחשיבותה ומרכזיותה והיא תואמת את הרב – קוֹליות שבכטין מדגיש ביצירות שהוא בוחן . כלומר, לפנינו תיאוריה רב – רובדית וגמישה המאפשרת לחוקר להתאימה למגוון רחב של יצירות ותחומי ידע .

לעמוד קודם  |  לעמוד הבא