|
|
עמוד:13
13 לעיניהם בלבד המשמשים להבחין בין האני לאחר . הוא רואה באני מושג אוטונומי, סובייקט המבדיל בין הפרטי לכללי . על פי שיח זה אין אפוא לזהות קווים יציבים וכלליים שאפשר לסמן בתווית מוחלטת : היא אינה סטטית, אלא נזילה ונתונה לבחירה . במאמרו "בין הנשק והמשק : ישראל בעידן העולמקומי" אורי רם מדמה את ההוויה הישראלית בשנות ה- 90 ל"מסלול של רכבת שדים כאשר מכל פינה וקרן זווית צצים לפתע יצורים מבהילים שמאיימים על הנוסעים" ( רם 1999 : 99 ) . רם מציע לבחון את החברה הישראלית בשנות ה- 90 בעזרת המושג "עולמקומיות" ( Glocality ) , המייצג מצב פוסט-מודרני שבו פועלות מגמות סותרות, עולמיות ומקומיות כאחד, המערערות את הזהות ואת הארגון של מדינת הלאום . מגמות ותהליכים אלה מעוררים שאלות ובעיות הנוגעות לניסוחה של זהות קולקטיבית, שאינה מתבססת בהכרח על מאפיינים אובייקטיביים יציבים המכוונים את פעולותיהם של יחידים . ההסכמה החברתית על זהותו ועל מאפייניו של האחר אינה יכולה להיבחן עוד במשמעותה הדירקהיימית ( כלומר האפריורית והסטטית ) , אלא כמושג הנבנה תוך כדי אינטראקציות יומיומיות של פרטים, המקבלים אותה או חולקים עליה . במציאות העולמקומית הפרט אינו נתפס כסובייקט הכפוף למערכת חברתית או כמי שפועל מתוך מעמדו במערך החברתי, אלא כמי שנע בתוך עולמות ערכיים שונים, שמתוכם הוא שואב את הנימוקים המתאימים למעשיו בנסיבות ובמצבים משתנים . בהקשר זה צומח שיח על אחרוּת עב"מית וחוצנית חדשה ודינמית . האחרות הנבחנת כאן אינה מוחלטת או בעלת משמעות מהותנית, אלא כזו שממדיה נזילים ומשתנים . בספר אֶבחן את הקריטריונים ששימשו את העוסקים בעב"מים כדי להגדיר את עצמם באמצעות אחר מדומה ועמום . דרך ההתבוננות באחר החוצני, הנעדר, יכלו העוסקים בעב"מים לטשטש את זהותם המקומית, אך בה בעת להתמקד בבסיסים פרימורדיאליים ( ראשוניים ) בזהותם .
|
|