|
|
עמוד:12
12 תחיה עשת מהותי באפיונו של מי שנתפס כחוצן או כיצור היברידי . בהגדרה המקורית, השאולה מהשיח החללי, ייצגו החוצנים דמויות וירטואליות ופנטסטיות שדרכן נבחנה ההגדרה של מהו האנושי . אולם מובן שהשימוש במילה מחוץ לשיח החללי סייע להגדיר מהן השתייכות ואחֵרוּת . מארי דאגלס ( Douglas ) טענה כך : "תרבות כערכים סטנדרטיים פומביים של הקהילה [ . . . ] מספקת ליחידים קטגוריות בסיסיות, דפוס של רעיונות וערכים מאורגנים היטב" ( 38 : ] 1966 [ 1984 Douglas ) . לשיטתה, הבנָיָה של קטגוריות מסודרות וידועות מאפשרת לאדם להסביר את העולם . כל מה שאינו יכול להיכלל בקטגוריה ברורה מפר סדר בסיסי, מעורר תחושת סכנה ומאיים על הגדרת הזהות . מכאן נולד הצורך להתמודד הן קוגניטיבית וְהן ריטואלית עם יוצאי הדופן, כלומר עם ישויות ועם מצבים שאינם מוגדרים בבירור, ולכן קשה לשייכם לקטגוריה מסוימת . במונחיה של דאגלס, מי שהוגדר עב"ם או חוצן מייצר "גבולות מטושטשים" או "אזורי דמדומים" - כלומר תחומים שבהם ההבחנות הקטגוריאליות אינן חד-משמעיות . למעשה, הגדרות אלה סימלו את הגבולות הסימבוליים של התקני, הנורמלי . זהות אינה ישות נתונה, אלא מושג המובנה תדיר . כדי להגדיר אותה דרוש תהליך רפלקטיבי של פיצול : בין האני, המגדיר את עצמו, לאני הנחקר, המוגדר על ידו, ובין האני לאחר . השיח הנוגע לזהות ולאחרוּת ניצב בפני אתגרים חדשים בעקבות התפתחותם של גישות פוסט-לאומיות ותהליכים של גלובליזציה . הפוליטיקה החדשה של הזהויות חוצה גבולות אתניים, לאומיים, מעמדיים ומגדריים . השיח החדש מתבונן במרכיבים האישיים בהקשר שבו התגבשו, ומעניק להם ערך קולקטיבי . פוליטיקת הזהויות מאפשרת ליצור זהויות מוצלבות, נזילות וגמישות . האני מפורק ונתפס כהצטלבות של השפעות שונות, ואילו האחר נתפס כמהות שאינה סותרת אותו בהכרח . שיח זה קורא תיגר על ההדרה, על ההיררכיות הנוקשות ועל הקריטריונים המטריאליסטיים
|
|