|
|
עמוד:11
11 לעיניהם בלבד סובייקטיבית : האדם הוא ששקל אם המראה שראה הוא בגדר המקובל או לא ; הוא שהחליט אם לייחס משמעות לנראה ; והוא שהגדיר את אופיו . יתרה מזאת, היעדרם של כלים ברורים לשחזור ולאימות החוויה העצימו את החשיבות שבאופן ניסוחה, ובכך העניקו תפקיד חשוב לפרט שטען למפגש כזה . הספר יבחן את העדויות בדבר עב"מים וחוצנים כדי לעמוד על השקפת עולמם של העדים ועל משטרי ההצדקה שבהם השתמשו כדי לתקף עדויות אלה . הוא יתמקד גם באופן שבו העוסקים בעב"מים נעזרו באחֵר העב"מי והחוצני כדי להתמודד עם העובדה שחיו בשולי החברה, כדי להגדיר את זהותם וכדי לאפיין סִפים תרבותיים המבחינים בין פנים לחוץ ובין דומה לשונה . תיאורי המפגש עם עב"מים ועם חוצנים קשורים תמיד במציאות המקומית, ולכן בחינה של התופעה ושל השיח שהתגבש סביבה תציג למעשה בבואה מסוימת של הישראליות ושל האופן שבו הן העוסקים בקיומם של עב"מים וחוצנים והן מתנגדיהם תפסו את עצמם, את תרבותם ואת העולם שבו הם חיים . בפרפרזה על דבריו של האנתרופולוג האמריקאי קליפורד גירץ : העב"ם והחוצן הם סיפורים שהחברה הישראלית מספרת על עצמה . האני והאחר החוצני ב מילון לעברית מדוברת של דן בן-אמוץ ונתיבה בן-יהודה ( 1982 : 279 ) מגדירים המחברים עב"ם כך : "כינוי גנאי לעלוב נפש, לאדם בלתי מלבב, בן בלי-שם" . מובן שההגדרה חורגת מראשי התיבות של המילים, ואף שהיא מבהירה שמדובר בכינוי גנאי נותרת בעינה השאלה מיהו אותו "עלוב נפש", "אדם בלתי מלבב" או "בן בלי שם" . הקריטריונים להגדרתן של תכונות אלו היו נתונים לשיקולו הסובייקטיבי של המגדיר . משום שההגדרה עמומה הקורא יכול לבחור בפרשנות הנוחה לו . עם זאת ההגדרה מצביעה על מרכיב
|
|