מבוא

עמוד:14

שלושה פייטנים 41׀ 6 כותב ׀ מצליחה, אהובה ונערצת : ״אָבִי הָיָה אֱלֹהִים וְלֹא יָדַע״, המשורר המאמץ את דמות האב הארכיטיפי, כפי שהוא נראה מנקודת התצפית של ילד . ובקטע אישי מתוך ריאיון בגרמנית שהתפרסם לאחר מותו, נותן עמיחי מעין הסבר פרוזאי לאותו כינוי פואטי : ישנה תפילה הנאמרת בעשרת ימי תשובה : ״אבינו מלכנו״ . זאת הייתה בעיניי יותר מאשר מטפוריקה פואטית של תפילה . אם אפשר להעמיד את האב בצד אלוהים, כי אז הגעתי למסקנה הנאיבית שאבי יכול להיות גם האלוהים 7 שלי . חנה קרונפלד מעירה שתפילת ״אבינו מלכנו״ משמשת דוגמה למטפורה הדו-כיוונית העומדת בבסיס הפואטיקה והאינטרטקסטואליות של עמיחי : ״האלוהים כאב והאב כאלוהים 8 נאיביות הם חלקיקים ב'זרימה הדו-כיוונית' בין התחומים״ . מדומה זו תשמש אפוא כלי חשוב לייצוג בכתיבתו . במסה "היהדות שלי", שכתב ב- 1978 בגרמנית ( “ Mein Judentum ” ) , מעיד המשורר על חינוכו הדתי נוסח הקהילה היהודית בווירצבורג . מסה זו לא התפרסמה בחייו של עמיחי, אבל היא נשמרה בארכיון של הנס יירגן שולץ והתפרסמה ב- 2010 בגרמניה, ולאחר מכן בישראל בתרגום לעברית . עמיחי לא רק מעיד שם על יחסו 9 ) לאביו ולדת הנעורים, אלא אף מאמץ את האוהד ( והלא אדיפלי 6 עמיחי, ״מְלוֹן הוֹרַי״, # 4 , שירי יהודה עמיחי, 5 , עמ׳ 197 . 7 יהודה עמיחי, ״היהדות שלי״, בתוך : אייכמאייר וריים, בין מלחמה לאהבה, עמ׳ 25 . 8 שיחה פרטית, 26 מאי 2018 . 9 כמו שנראה בהמשך הדברים, דן מירון מבחין בין עמיחי ובין רוב בני דורו ביחסו הלא מסוכסך בין הבן לאביו, על אף החלטתו של יהודה לנטוש את הדרך האורתודוקסית של הוריו . ראו להלן, פרק שלישי, עמ' 000 . יחסו הפואטי של עמיחי אל אימו היה רווי באותה מידה של רוך ואהבה שהעלימה מתחים אישיים : ״לָמַדְתִּי אַהֲבָה בְּיַלְדוּתִי בְּבֵית הַכְּנֶסֶת שֶׁל יַלְדוּתִי / בְּעֶזְרַת הַנָּשִׁים בְּעֶזְרַת הַנָּשִׁים שֶׁמֵּאֲחוֹרֵי הַמְּחִצָּה״ ( עמיחי, "אֵלִים

מוסד ביאליק


לצפייה מיטבית ורציפה בכותר