|
|
עמוד:13
13 יחסי מטפלים-מטופלים ביצירותיו של ש"י עגנון 2 שרצוי לבחון את הסיפורים מתוך גישה פסיכואנליטית . גם כנעני עסק במאפיינים הפסיכיים של רוב גיבורי עגנון וסיכם אותם בכמה הכללות קצרות : לא אנשים מאושרים מתהלכים בעולמו הספרותי של עגנון . אורבים להם העגינות והמבוכה, השיגעון והמוות, ואין להם מפלט מגזר-דינם . מדמים הם להיאבק עם גורלם, ואין הם יודעים כי הוא נתון מראש . בצורות שונות ובדרכים שונות חוזרת ונשנית הסיטואציה הפסיכולוגית של אנשים הקרובים מאוד לאושרם ולמטרתם, והוא משתמט מבין כפות ידיהם [ . . . ] אנשים פסיביים הם, שמעולם לא הגיעו לידי החלטה גברית [ . . . ] הגורל מנחה אותם בחסדו או בשבטו [ . . . ] לעולם האחרים קובעים את גורלם, והם או שכופים ראשם ונכנעים או שמחכים לרמז מלמעלה להכריע בפרשת דרכים [ . . . ] העצבנות הפנימית אוכלת הרבה מגיבוריו . הקונפליקט המשפחתי הוא בן לוויה תדיר בחיי הנישואים . האנשים כאן פותרים את בעיות חייהם היסודיות מתוך שעוקפים אותן . אין הם מסלקים את תשוקותיהם, הם רק מדחיקים אותן, והן ממשיכות להתקיים . נמצא, כי חיים הם במסלול כפול של נגלה ונסתר . טענתו של סדן, כמו גם הערותיו הכלליות של כנעני, לא זכו להרחבה ולפיתוח ונותרו כמעט בגדר הערכות כלליות . רבים מחוקרי עגנון הידועים משנות השלושים ועד שנות החמישים של המאה הקודמת, ובהם ליפשיץ, קורצווייל, קרויאנקר והלקין, הסתייגו מהעיסוק הפסיכולוגיסטי בספרות והעדיפו להתמקד ביצירה הספרותית עצמה, בעיקר מתוך זיקה היסטורית וביוגרפית . ההיבט הפסיכואנליטי נדחק לקרן זווית ונזנח . החוקר הראשון שעסק ביצירתו של עגנון בהקשר פסיכולוגי 2 . דוד כנעני, הנגלות והנסתרות ביצירתו של ש"י עגנון , ספריית הפועלים, תל אביב, ,1955 עמ' 24 - 28 .
|
|