|
|
עמוד:12
12 יאיר קורן-מיימון את כל התחומים, הגישות והתאורטיקנים בפסיכולוגיה - הניסיון לצייר תמונה שלמה של נפש האדם הנסתרת, לחקור את אישיותו ואת התנהגותו . ספר זה עוסק אפוא בהיבטים שונים של חקר הפסיכולוגיה ומתמקד בעיקר בפסיכופתולוגיה ובפסיכותרפיה בהקשרם הספרותי . ברוח אסכולת ביקורת תגובת-הקורא ולאור גישת הדקונסטרוקציה הקריאה המוצעת כאן תתמקד ב"לא-מודע הטקסטואלי" של הטקסט העגנוני שמשמעויותיו שונות מאלה הנגלות על פניו . הקריאה הדקונסטרוקציוניסטית תבקש לחשוף את הסיפור הטיפולי המסתתר בקפליו של הטקסט הספרותי הגלוי . כך ייווצר טקסט חדש שהוא מיזוג של היצירה הספרותית המקורית ושל אופן קריאתי-שלי את הסיפור ( בעיניי זוהי תכליתה המרכזית של פרשנות הספרות ) . כאן המקום לציין שהפרשנות שתוצג אינה הדגמה של תהליך טיפולי ממשי, אלא אנלוגיה שיצרתי בין היחסים הטיפוליים בפסיכואנליזה ובין היחסים הספרותיים בעולמה הבדוי של היצירה הספרותית . ברור גם שאינני טוען שכל העקרונות שמאפיינים טיפול מתקיימים בסיפורים . עם זאת הקריאה שאציע תספק כלים להעשרת יכולת ההסתכלות על יצירה ספרותית, תציע אמצעים להבנת עולמן של דמויות ותקנה הבנה עמוקה וטובה יותר למשמעות האינטראקציות שנוצרות בין דמויות . חקר יצירותיו של עגנון מן ההיבט הפסיכואנליטי החל לצבור תאוצה בראשית שנות השמונים של המאה העשרים . כשהופיעו ב- 1931 הסיפורים הראשונים של ספר המעשים - "פנים אחרות" 1 בהערה בלבד ( נוסח א' ) , "המטפחת" ו"פת שלמה" - ציין סדן 1 . דב סדן, בין דין לחשבון , דביר, תל אביב, ,1933 עמ' 17 .
|
|