|
|
עמוד:12
12 אתי חגי ומושא לייחל לו ולבחון לאורו שיקולי דעת, הכרעות, החלטות ותוצרים . הניסיון לזהות מהי התכלית, מהו הערך הבא לידי ביטוי במערכת החינוך הממלכתי ( המטרות, הרגולציות, דרכי ההתנהלות וכו' ) , מצביע על כך שהדגש הרווח הנו על הרחבת ידיעותיו של הלומד באמצעות העברת ידע, רלוונטי יותר או פחות, ובמידה מסוימת גם על מיומנויות המסייעות ברכישת הידע, בין שהוא מותאם למציאות המשתנה ובין שאינו מותאם . בכל מקרה, מבחנים, כמו מבחני מדד יעילות וצמיחה בית ספרית ( מיצ"ב ) ובעיקר בחינות הבגרות, נועדו לבחון את מרחב הידיעה האינפורמטיבית של התלמידים, ולעתים גם את עומקה, והם הגורם המרכזי בבניין האפשרות הניתנת לכל תלמיד להמשיך ולהתקדם במדרג ההכשרה העצמי, המוביליות הסוציו – חברתית, בהמשך דרכו . למעשה, מה שאמור להיות התכלית לעשייה חינוכית - כינון אדם - הנו על פי רוב משני, בא לידי ביטוי מעט מדי ובאופן עקיף מדי, אף על פי שחשיבותם של צורכי העצמי אינה פחותה מחשיבות הידע, ובוודאי לא מחשיבותם הקריטית של יחסי גומלין - של תקשורת בין – אנושית, קיום סולידרי ומחויבות לאחר . לפיכך, לצד העשייה החינוכית מתרחבים מנגנוני הסיוע והתמיכה הרגשית, בעיקר במגזר הפרטי - הכשרה של פסיכותרפיסטים בתחומים מגוונים, של פסיכולוגים חינוכיים וקליניים ושל פסיכואנליטיקאים, ונדמה כי הפסיכולוגיה מנכסת לעצמה יותר ויותר תהליכים של פיתוח אדם, של כינונו המחודש . יש לכך יתרונות רבים ( בחלקם אסתייע בהמשך ) , אולם החיסרון הגדול הוא כי המעטים שמשכילים להסתייע בייעוץ פסיכולוגי ופסיכואנליטי הם רק אלו הנזקקים מאוד ( ואז ברור כי ישנה כבר חריגה מהתפתחות נורמטיבית ומקיום נורמטיבי ) או בעלי מודעות וסקרנות גבוהות לצד יכולת כלכלית גבוהה, שבלעדיה לא יוכלו לממן את השירות . במקום זאת, ראוי להחזיר את המשימה החשובה
|
|