|
|
עמוד:11
11 חינוך מבקש משמעות ההחלטה לכתוב על משמעות החינוך התגבשה בעקבות השתתפות מעורבת בעשייה המאומצת המתקיימת במערכת החינוך הציבורית בישראל . המערכות השונות - החל במעונות יום ובגני ילדים, וכלה בבתי ספר ובמכללות - מקיימות עשייה רציפה, מושקעת, מאתגרת ורוויית התמודדויות . ילדות וילדים מבלים במסגרת חינוכית שעות רבות מדי יום במשך שנים רצופות בתקופות חיים מעצבות . נוכחותה האינטנסיבית והנוגעת כל כך של מערכת החינוך ממקדת בה את תשומת הלב של הורים וקהילה והופכת אותה לעוגן פונקציונלי ואף ליותר מכך . יש הרואים בה עוגן ראוי ויש שפחות, אולם כמעט כל הורה יאמר כי זהו מרחב קריטי עבור ילדיו, כמעט כל אזרח יראה במסגרות החינוך גורם משמעותי בעיצוב פני הילד ופני החברה, וכמעט כל מורה יראה בהן ערך - אישי, חברתי ומקצועי . המערכות הציבוריות הן הנותנות מענה נורמטיבי המשמש יסוד לפיתוח עצמי ולתהליכי סוציאליזציה . הן מהוות חיזוק ותמיכה, ולעתים אף תשתית להתפתחות האדם - לידיעתו את עצמו, למפגש אינטנסיבי עם יסודות בקיום חברתי, עם מיומנויות, קשרים, כישורים וידע . נדמה כי אין מערכת משמעותית ממערכת החינוך בעיצוב פניה של החברה, של האנושות . יחד עם זאת, מתרחבות ומעמיקות ההתלבטויות של נשות ואנשי חינוך, כמו גם של הורים ותלמידים, ביחס לתחושת חוסר ההצלחה או לפחות תחושה של היעדר הלימה בין ההשקעה הרבה ובין התמורה, התוצרים והסיפוק שהיו צפויים להם . נדמה כי ביסודה של אי – הנחת הזאת לא מצויה מידת ההשקעה או מידת רצינותם ומוכנותם של העוסקים במלאכת החינוך, כפי שלא מעטים נוטים לחשוב, אלא בראש ובראשונה היעדרה של משמעות משותפת - היעדר תכלית שעל פיה ניתן לעצב דרכים ופרקטיקות שיאפשרו למחנכים וכמובן גם למשתתפים האחרים תחושת ערך ומשמעות, שתסייע בהבחנה בין רלוונטי לשאינו רלוונטי, בין ראוי לשאינו ראוי או בין עיקר לטפל, שתהווה אידיאל
|
|