|
|
עמוד:10
10 אתי חגי בכל אחד מהתחומים אסכולות רבות, וגם הן לא פעם נחוות כמשוחחות ומתחברות או מדגישות ומאפשרות קיום ברור יותר זו של זו . אין לי עניין רב בהבחנות ובדיאלקטיות ( בין זרמים שונים בחינוך, בין אסכולות בתוך הפסיכואנליזה, ואף לא בין הפסיכואנליזה לחינוך ) . אדרבה, אנסה להציע תפיסה אינטגרטיבית, פילוסופיה שלמה, שדווקא השילוב בין מרכיביה יוצר תודעה המהווה מרחב גדול יותר לנוכחויות רבות ככל האפשר - הן אנושיות, הן מקצועיות והן חברתיות – תרבותיות . המרכיבים קיימים גם בנפרדותם, ההבחנות קיימות, וחלקן גם תוצגנה כאן כמובן, אולם השאיפה היא למשותף המשמעותי המתהווה בין המרכיבים התפיסתיים השונים, לרצף היוצר משמעות רלוונטית ; המשמעות נשזרת כל העת לא רק מתוך מפגש בין דיסציפלינות, אלא גם כתולדה של חוויות ושל מפגשים - עם אנשים, עם ביטויים של תרבות, עם תוצרי מחשבות אנושיות ועם יצירה ( בכתיבה, בציור, בפיסול וכו' ) - ובעיקר בתוך ומתוך יחסים, יחסים בין אנשים, יחסים בתוך קשר, בתוך הֶקשר . מפגשים אלה הם החיים עצמם עבור כולנו כהורים, כחברים, כתלמידים, כאנשי מקצוע - כבני אדם . התובנות המוצגות כאן, אף הן תולדה של קשרים בין – אנושיים ובין – תרבותיים שחוויתי בשלושת העשורים האחרונים כתלמידה, כאימא, כיועצת ארגונית ( למערכות חינוכיות מגוונות ברמה של עיר ומועצה אזורית וברמה של בית ספר, מערכת חינוך בלתי פורמלי, גנים ומעונות יום, עמותות חינוכיות ויוזמות חדשניות ) , כמדריכה וכמורה באוניברסיטה ובמכללות להכשרת מורים ; קשרים אשר בהם אני פוגשת פילוסופים של החינוך, פסיכולוגים, פסיכואנליטיקאים ובעיקר אנשי חינוך רבים - עמיתים ושותפים . * * *
|
|