|
|
עמוד:8
8 אתי חגי בתחושת חופש, וחרדה הקשורה במלחמה המתקיימת במרחבים קרובים שעתה הם שם, במרחק אלפי מילין, וגם כאן כחלק מזהותי . וכך, כשאני בוחנת את הקרוב והמזהה בתוך הזרות הזאת, בחרתי לכתוב על משמעות החינוך . ככל שאני חושבת וכותבת, הולכת ומתבהרת לי עומקה של היומרה, וככל שמתמשכת המחשבה ומתפתחת הכתיבה, מעמיקה המבוכה בגינה . הולך ומתבהר כי לא ייתכן שיהיה בה חידוש . ולמעשה, מה שייאמר בהמשך וייבנה כביטוי עדכני, פוסט – מודרניסטי, הוא מה שמצוי במרחב שבו אנו שוהים מאז ומתמיד . ונדמה כי אף הרעיונות שלכאורה, רק לכאורה, אני הוגה ומנסחת כחידוש, קיימים כדרך הטבע מאז ומעולם, משחר האנושות, ודווקא המבוכה בגין הבנה זו נותנת בי משנה תוקף . תוקף אשר מתעמעם ומתבהר לסירוגין, כשאני קוראת מתודעתם המנוסחת של רבים . קוראת מחשבות, עמדות, שאלות ומשאלות, כולן במאמרים, בספרים ובאתרים מעוטרים . משוטטת במחוזות הגות של פילוסופים, מחנכים ופסיכואנליטיקאים המציגים אפיסטמולוגיה, אונטולוגיה ואתיקה . פוגשת שוב רעיונות שעיצבו את דרך מחשבתי מאז הייתי נערה, כמו אלה של בובר, קאמי, ניטשה, פרויד, הרמן הסה ולאו דזה, והם עודם מיטיבים בתבונתם ומסייעים לי גם היום בניסיונותיי להבין דבר ולעתים לדעת דבר ביחס לעולם וביחס לעצמי . ובתוך כל השפע הזה אני נעה הלוך ושוב, שוב והלוך, שואבת השראה ועידוד מרעיונותיהם של קוהוט ושל קולקה, ממשיך דרכו בהגות הפסיכואנליטית, בוחנת ניסוחן של מחשבות הניתנות ליישום בשדה החינוך, שביסודן העצמי ( Self ) כתולדה וכתכלית . עצמי לא רק כשלעצמו אלא כתשתית לקיומה של חברה, לקיומו של עולם . אני קוראת על אמפתיה, על אידיאלים ואידיאליזציה, על תקווה, על חמלה . וברקע - האימה בעזה וברחבי הארץ . אפילו סיומה לא
|
|