|
|
עמוד:8
8 ורד ביבי, תניה אורן-צ'יפמן, רונית בלנרו-אדיב נתינת טוב, של מבט על ה"אין" כדי למלאו ולתקנו . רבים האנשים הסובבים בעולם הרוצים בעשיית הטוב, רבים מחפשים את הדרך למצוא את חלקם בעשייה המחוללת שינוי . לפני כעשור נקרתה בדרכנו הזדמנות כזו : הקמת מסגרת טיפולית לילדות שהוצאו מביתן לאחר שמשפחותיהן והקהילות שבהן 1 המסגרת נועדה לילדות – נערות התגוררו לא יכלו לטפל בהן עוד . המאופיינות במופעי התנהגות קשים ומדאיגים, המכונות “ילדות קצה" . משמעות הדבר הייתה להקים מקום למי שאין לה מקום, להבנות תפיסה טיפולית למי שצורות הטיפול הקודמות לא הספיקו כדי לרפא את עומק פגיעתה . לרתום אנשים שיהיו נכונים להתגייס למסע . תקופת ההקמה דמתה לתשעה ירחי לידה הטומנים בחובם ציפייה, חשש והתרגשות . יחד הפלגנו אל המלאכה . ביום שבו נפתחה המסגרת ואל המקום הגיחה קבוצת הבנות הראשונה, דומה היה הדבר לרגע הלידה . מצאנו את עצמנו, צוות הפנימייה, צוחקים, בוכים, חוששים ומצפים . אז טרם ידענו עד כמה החוויה של אם – תינוק, על כל גווניה ועוצמותיה, תהיה עבורנו אבן דרך למעשה הטיפולי כולו . הוצאת ילדים מבתיהם היא אחת הסוגיות הקשות והכואבות ביותר שאיתן מתמודדות מערכות רבות בארץ ובעולם . אל מול תמונת ילד הגדל בביתו בשקט ובבטחה מכה בנו לעתים מציאות הפוכה, שבה הילד אינו זוכה לחוש אהוב ומוגן, אלא גדל בצלם של חסך ופגיעה . ברצוננו להדגיש שלדידנו ילד צריך לגדול אצל הוריו, בקרב משפחתו וקהילתו . גם בשעה שעולים קשיים וכשלים על גורמי הרווחה לעשות ככל העולה בידם לסייע למשפחה ולילד 1 . את הקמת המסגרת יזמו משרד הרווחה וארגון אור שלום, בניהולו של חיים פיינגולד . ברצוננו להודות לו על ההזדמנות ועל המרחב הטיפולי שניתן לעשייה כולה .
|
|