|
|
עמוד:13
13 חוליה נאלמה חכמים, נעשה שימוש במקרא כמקור השראה, והוא היה למשאב מועדף של ארמזים ספרותיים . השימוש במקרא תאם את הנטיות התרבותיות והאידאולוגיות של התקופה, מכיוון שהתנועה הציונית ראתה בו טקסט מכונן, המחזק ומצדיק את השאיפה לריבונות מדינית בטריטוריה שבה נוצרה האומה היהודית הקדומה . לשאיבה מהמקורות המקראיים היה היבט מגדרי, כפי שעולה מדבריה של חנה נוה : בדומה לדפוס החשיבה הלאומית האירופית בקשה גם הציונות למצוא את שרשי הלאומיות היהודית בגרסה היסטורית קדומה של האומה . מול דיוקן מיתולוגי של יהדות גברים עתיקה, שבדמיון היהודי הקולקטיבי היתה רבת עוז והדר ושהצטיינה בגבריות מופתית, נערכו סוללי הדרך של הציונות לשקם את היהדות הגלותית באמצעות אידיאולוגיה לאומית כמהלך של חזרה למקורות ( נוה 2007 : 117 ) . מאפיין נוסף של הספרות הציונית הקאנונית היה היענות לנורמה הפוריטנית שאפיינה את החברה הציונית בעידן התקומה . למעשה, המהפכנות שאפיינה את התנועות החלוציות הציוניות לא חלחלה ליחסי האישות והמין . האידאולוגיה האנטי-בורגנית שדגלה ב"אהבה חופשית" יושמה רק מן הפה ולחוץ . המציאות הנזירית והשמרנית 5 עמדה בסתירה לדימוי החופשי והמשוחרר של החלוצים . בדומה לתנועות לאומיות אירופיות, גם התנועה הציונית גייסה את הלהט הארוטי של החלוצים הצעירים למטרות לאומיות : "כאידיאל, הלאומיות המודרנית הייתה נטולת מיניות, אך מלאת 5 . ראו אלמוג 1997 : 341 - 350 ; ביאל 1994 : 232 ; גוברין 2002 : 386 ; גרץ 1983 : 15 ; הייזלטון, 1978 : 98 . דוגמה לביטויה של גישה זו אפשר לראות, למשל, בדברי הביקורת של רבקה גורפיין על ספרה של אביבה ברושי, איש ומעגלו , ב דבר הפועלת : "קלות ושטחיות ביחסי המין אינן אלא ביטוי של יחס קל ושטחי לחיים בכלל" ( גורפיין תשי"ז : 175 ) .
|
|