|
|
עמוד:14
14 דוד לוריא שמרנית שתתבסס על ראיות רבות ומצטברות . עוד נבחן מקורות היסטוריים נוספים כמו איגרת אריסטיאס ונדון בהגדרת מאפייני תרגום השבעים, הוולגאטה, ההיסטוריה של הירודוטוס, ניסוחי אריסטו לכללי הכתיבה ההלניסטית שבפואטיקה ופלוטארכוס, המביא בחיי אישים ממנהגי הארמון הפרסי . הבדיקה תיעשה בשני מישורים : מיקרו ומקרו . שלב המיקרו יתמקד בהשוואה פרטנית של כל אחד מהפסוקים שבנובלה, ואילו שלב המַקרו יציג ראייה כוללת לפרשנותו היהודית, ההלניסטית והאפולוגטית של יוספוס . מתוך כך נבחן כיצד באות לידי ביטוי - גלוי או סמוי - מטרותיו . השיטה שננקוט במחקרנו תהיה קריאה צמודה של הטקסטים השונים ומתן משמעות רחבה ככל האפשר לפרטיהם הספרותיים ( פרי 2006 : 193 ) . הנחתנו היא שלגיבורי המגילה יש "תודעה מורכבת", וניתן לפרש את מעשיהם לא רק מתוך המעשה עצמו אלא 4 וכבר הראו פרי ושטרנברג כי "היצירהגם מתוך רצף תולדותיו, הספרותית בנויה קרעים קרעים שיש לאחותם, והיא בונה מערכת פערים שיש למלאם" . וכך, לפני הקורא – הפרשן פתוחה הדרך לבחור בהיפותזה המסתברת ביותר או בזו היוצרת את הרלוונטיות הרבה ביותר לעלילה, ולבכֵּר את הפרשנות המעניינת ביותר בעיניו ( פרי ושטרנברג 1968 : 264 - 265 ) . שיטת "מילוי הפערים" אינה גישה ספרותית חדשה . זקוביץ הראה ששימוש נרחב נעשה בה כבר במקרא עצמו, בייחוד בספר דברי הימים, וכן במגילות ים המלח, בספרים החיצוניים, בכתבי יוספוס ובמדרשים ( זקוביץ 2009 : 145 - 157 ) . יודגש כי המעשה הפרשני הוא תמיד אישי, לפיכך אישיותו של החוקר תמלא פה תפקיד מרכזי בתהליך גישור הפערים שאינם מפורשים בטקסט ( פולק 1994 : 337 ) . מכאן יובן כי הקריאה תהיה 4 . אוארבך קורא לתופעה זו "רקע אחורי" ומתכוון לומר בכך שרק אפס קצהו של הטקסט גלוי בעוד מרביתו נרמז ( אוארבך 2004 : 10 ) .
|
|