|
|
עמוד:14
14 ניקולא יוזגוף אורבך זרותו והעצים את תחושת הניכור שחווה בזמן שהתמקם בניו יורק בלואר איסט סייד, מקום מושבם של מהגרים יהודים רבים . בצר לו, ובהעדר הכשרה והשכלה נדרשת, גם בניו יורק נאלץ רוזנפלד 1 כשוליית תופר הבודד וחסר האמצעים לעבוד בסדנאות היזע וגהצן . עבודתו המפרכת, בדידותו, מעמדו החברתי הנמוך וקשיי התאקלמותו בארצות הברית היוו כר פורה ליצירותיו הספרותיות והפובליציסטיות, שנכתבו בעיקר בשפת היידיש . יצירותיו ומאמריו של רוזנפלד החלו להתפרסם כבר ב- 1885 בעיתונים יידישאים בניו יורק כדוגמת : , Der Arbiter Tsaytung ; Yidishe Folkstaaytung 2 פרסומים ויצירות אלו, שעסקו בעיקר במעמדו ו- Di Naye Tsayt . ובקשייו של הפועל ובצורך בשיפור מעמד הפועלים, עד מהרה קנו לרוזנפלד הצעיר מעמד של "לוחם הפרולטריון" בקרב הפועלים היהודים בלואר איסט סייד, ואלו הזמינוהו לשאת נאומים ולקרוא משיריו בערבי שירה, בעצרות ובמפגשים חברתיים ( ראזענפעלד, 1962 ; 1998 Goldenthal, ) . קווים לשירת מוריס רוזנפלד בשנת 1888 פרסם רוזנפלד את ספר שיריו הראשון די גלוק ( הפעמון ) . בספר תוארו חיי הפועלים בסדנאות היזע, תוארה ניו יורק על מגדליה וניכורה החברתי, תועד עוניים המחריד של תושבי העיר, אך גם הופיעו שירים כלליים העוסקים באהבה, במוות, בבדידות ובדת ( ראזענפעלד, 1962 : 15 - 20 ) . בחלוף שנתיים, שבמהלכן ביסס 1 . סדנאות היזע הן סביבת עבודה בתנאים קשים כגון טמפרטורות גבוהות, חשיפה לחומרים מסוכנים או יחס נוקשה מצד המעסיקים, בעוד העובדים נהנים מזכויות מועטות בלבד בארצות הברית הועסקו בסדנאות היזע בעיקר מהגרים ואזרחים משכבות חלשות . 2 . שירתו של רוזנפלד החלה להתפרסם בכתבי העת וביומונים רק ב- ,1886 ב- Di nyu u Yorker yidishe folkstaaytung
|
|