|
|
עמוד:11
11 אתניות בתנועה התקדמות אישית ומוביליות חברתית, ואילו האשכנזים משתמשים בשיח זה לצורך ביסוס מעמדם ההגמוני . גם בפרק הממצאים השני, המתמקד בתקופת העבודות המזדמנות והטיולים, הזהות האתנית נעדרת מרוב ההתייחסויות של הנחקרים, מזרחים ואשכנזים כאחד . את מקומה של הזהות האתנית תופסת בשלב חיים זה זהות גילית, המושתתת בעיקר על שיח פסיכולוגי-התפתחותי והמתוארת באמצעות התנסות וחיפוש עצמי המיוחסים לחיי צעירים . השוואה בין הקבוצות מגלה כי הנחקרים שונים ביניהם בתפיסות ביחס לעתידם . המזרחים מוטרדים בשלב חיים זה בעיקר משאלות הנוגעות לביטחון כלכלי ולמוביליות חברתית . לעומתם, האשכנזים עסוקים יותר במיצוי זכאותם למימוש העצמי . הדרישה של הנחקרים האשכנזים למימוש "זכאותם" באה לידי ביטוי מרכזי בעיקר בזירת ההשכלה הגבוהה, העומדת במוקדו של הפרק השלישי . מניתוח הראיונות עם האשכנזים מצטיירת תמונה של ביטחון ותחושה של המשכיות מעמדית בכל הקשור לרכישת השכלה גבוהה, והאשכנזיות הופכת לשקופה . לעומת זאת, בקרב הנחקרים המזרחים הזהות האתנית מתחזקת בשלב חיים זה, לאור הקשיים שבהם נתקלו רבים מהם בתהליך הקבלה למוסדות להשכלה גבוהה . הפרק הרביעי עוסק בזירת המשפחה ובמסגרת היחסים הבין-דוריים, וההבדל בין הקבוצות מתחזק בזירה זו . הנחקרים המזרחים משתמשים באתניות כדי לבקר את בית ההורים, "לפרק" אותו, להתרחק ממנו ולחלופין להתרפק עליו . לעומתם, השקיפות של הזהות האתנית בקרב הנחקרים האשכנזים מתחזקת, והם מדברים בעיקר במושגים מעמדיים הבאים לבסס המשכיות בין-דורית - המשכיות העומדת בסכנה מבחינתם . הפרק החמישי והאחרון מוקדש לזירה הזוגית . בפרק זה אראה כי בקרב המרואיינים המזרחים האתניות משמעותית הרבה יותר בהשוואה למרואיינים האשכנזים : בעוד שעבור המזרחים האתניות נוכחת תמיד, אם כי בצורות שונות ( פעם היא
|
|