|
|
עמוד:8
8 יוספה טביב-כליף את זה על השולחן ולהגיד זה מה שאני מביאה, וזהו . ולשחרר את המקום הזה ( דצמבר 2011 ) . קטעים אלו, הלקוחים מתוך הראיונות החוזרים ונשנים שנערכו עם שירה, ילידת הקטמונים ובזמנו סטודנטית לתואר שני במדעי החברה, משקפים את הסוגיה המרכזית העומדת במוקדו של ספר זה : הזהות האתנית לאורך זמן . בציטוטים אלו נחשפת תפיסה של זהות אתנית שבאה לידי ביטוי בזירות פעולה שונות ( בשירות הצבאי, בלימודים ובזוגיות ) , ושמקבלת משמעויות שונות - לעיתים משמעות מרכזית ולעיתים שולית ; יש שזו זהות מעצימה, ויש שזו זהות שמעוררת רגשי נחיתות . מהראיונות ומהמפגשים האחרים שהתקיימו עם שירה במרוצת השנים עולה שהאתניות שלובה במסלול החיים שלה ומשפיעה על האופן שבו עוצבו חייה כבוגרת צעירה . האופן שבו שירה מגייסת את זהותה האתנית כדי להעניק פשר לחוויותיה השונות מבטא את מה שמכנה מישל למונט ( Lamont ) 1 למונט בחיבוריה השונים "עבודת גבולות" ( boundary work ) . מגדירה את המונח "עבודת גבולות" כתהליך פרשני שבאמצעותו יחידים חווים את מיקומם החברתי ומבינים אותו בתוך מבנה המאופיין בהיררכיה מעמדית ובהיעדר שוויון הזדמנויות . הגדרה זו, הממוקדת בסוכן החברתי, מבקשת להבין את המשמעויות שמייחסים יחידים להבדלים חברתיים ממוסדים ( כגון אתניות, מגדר ומעמד ) ואת האופן שבו הם תופסים ומסבירים, בונים ומפרקים את הקטגוריות הממיינות ( ששון-לוי ועמיתים, 2013 ) . הגם שהמחקר הסוציולוגי עוסק רבות בזהות אתנית, הרי שלא נחקר הממד הדינמי-טמפורלי של זהות זו ( בספרות הישראלית בוודאי, אך גם בספרות העולמית ) . במילים אחרות, הזהות האתנית 1 . 2007 , . Lamont, 2000 ; Lamont & Molnar, 2002 ; Pachucki et al
|
|