|
|
עמוד:8
בדרך כלל לרעת האנשים שלא השתייכו למפלגה ההגמוניה ובייחוד לרעת אנשי מפ"ם שנוכחותם במסגרות אלה עלתה על שיעורם היחסי ביישוב . תמונה דומה, אף כי מסיבות שונות, מתבררת לגבי הגופים שעסקו ביחסי החוץ של המדינה שבדרך ואלה של מדינת ישראל . באופן מסורתי שתי מערכות ניהלו את ענייני החוץ של היישוב : חברי המחלקה המדינית של הסוכנות ושליחי המפלגות והתנועות השונות . בנקודות צומת היסטוריות שונות עבדו אנשי שתי המסגרות בשיתוף פעולה פורה והתברר שלעתים, בגין נסיבות היסטוריות מסוימות או תנאים מקומיים, השפיעו הנציגים הסקטוריאליים יותר מנציגי הממסד של הסוכנות . ערב הקמת המדינה תרמו קשרי מפ"ם עם אנשי הסגל הדיפלומטי של מדינות הגוש המזרחי תרומה חשובה לגיוס תמיכתן בכינונה של מדינת ישראל ובהשגת ציוד לוחמה הנחוץ לישראל . במסגרות הביטחוניות ובמסגרות שטיפלו ביחסי חוץ, היו שתי הנחות : א ( פעילות המפלגות השונות היא שוות חשיבות וערך לפעילותם של הגופים המרכזיים והיא לגיטימיות כמו זו שלהם . ב ( פעילי המסגרות הללו אינם עובדי מערכת שנזדמן להם להיות חברי מפלגה זו או אחרת, אלא הם שליחי מפלגתם למערכת, וככאלה הם מופקדים על ביטוי לעמדת תנועתם במערכת שאליה נשלחו . על הגישות הללו, שהיו מקובלות טרם הקמת המדינה קמו מערערים בשנים שלאחר מכן . בשנים שלאחר קום המדינה טופח ע"י הממסד דימוי אפוליטי של המערכת הביטחונית . דוד בן גוריון יצר בכתביו ובנאומיו דימוי של צה"ל, כגוף שנוצר יש מאין והדגיש את האפוליטיות והממלכתיות, כמאפיין מרכזי המפריד אותו מהארגונים החמושים שקדמו לו . יתר על כן, הוא טען כי תרומתו העיקרית לביטחון ישראל היא הקמת צבא ממלכתי . הפער המפריד בין עמדת בן גוריון לבין אנשי ההגנה בא לביטוי בוטה בדיון במועצת ההסתדרות ) בן גוריון עצמו לא נכח בדיון ( על פירוק הפלמ"ח . אך עמדת בן גוריון בזכות האפוליטיות לא חלה על מפלגתו מפא"י ועל מעשיו שלו . משה דיין, למשל, במסלולו הארוך, מפיקוד על ירושלים עד לתפקידו כרמטכ"ל ;א חדל מפעילותו המפלגתית במפא"י . בן גוריון כינס גוף לא רשמי שזכה לכינוי "החוג הפנימי", שנטלו בו
|
|