|
|
עמוד:6
תרבותית אחרת, זו המזרחאירופאית, משם הגיעו בתש"ח רוב תושבי המדינה הצעירה . הצבא במדינות מזרח אירופה סר למרותם של המנהיגים הרעיוניים, שהיו אזרחים . שיאה של מגמה זו היה ברוסיה, שם קיבל הצבא האדום את הנהגת המפלגה הקומוניסטית וראה בכך הצדקה לקיומו . השקפה ברוח זו הייתה דומיננטית גם בארץ, ואיש ממפקדי צה"ל לא פיקפק בהגמוניה של ההנהגה הציונית הוותיקה . במפ"ם, שהציגה את עצמה בבחירות תש"ט כ"מפלגת מצביאים", תוארו מפקדי צבא בכירים כחניכי אבות התנועה . המתח הזה שבין שני דגמי ראיית היחסים בין הצבא לההנהגה הפוליטית, או במילים אחרות : מיליטאריזציה של החברה מכאן וסוציאליזציה פוליטית של הצבא מכאן עמדו ברקע המחלקות הנידונות בקובץ . רוב המפלגות, מאז ראשית ההתיישבות, ראו את עצמן כישות העוסקת בכל תחומי החיים של חבריה . התייחסותן לסוגיות שונות לא הייתה תוצאה של עמדתן והטקטיקות הפוליטיות שלהן, אלא תפישתן את עצמן כמערכת כוללת, המחייבת מדיניות מובהקת בכל נושא ונושא . על פי השקפה זו, לא נותר נושא שהוא מחוץ לתחום עניינן של המפלגות . גישה זו בלטה במפ"ם, שבמרכזה עמדו שתי התנועות הקיבוציות הגדולות : הקיבוץ המאוחד והקיבוץ הארצי . התנועות הקיבוציות פיתחו בעשרים השנים שבין הקמתן לבין הקמת מפ"ם, מערכת חברתית ורעיונית, המגדירה את היעדים הכללים הניצבים לפני היישוב, את הדרך להגשמתם והאמצעים להשגתם . מפ"ם ירשה, הן את דימויין העצמי של התנועות הקיבוציות והן את תחושת המחוייבות לטפל בכל תחומי החיים הציבוריים בארץ . איפיון זה הוגבר לנוכח הרכבו האנושי של המגזר הלא קיבוצי במפלגה . במפ''ם התקבצו אליטות חברתיות ותרבותיות שונות שצמחו בימי היישוב, אך היא חסרה נוכחות של אליטה פוליטית, כזו שהייתה ונותרה בשליטה הבלעדית של מפא"י, ואילו מפ"ם התגאתה באמנים ובאנשי הרוח שהצטרפו לשורותיה, ואף יותר מכך, בחבריה אנשי הביטחון . התפתחות שראשיתה בימי המרד הערבי הובילה לפעילות מסיבית של חברי הקיבוצים, ובייחוד אנשי הקיבוץ המאוחד, במנגנון קבע של "ההגנה" . ייצוג זה ניכר ביחוד בפיקוד על יחידות השדה של ההגנה והגיע לשיאו בפלמ"ח . במלחמת העצמאות רוב יחידות השדה של צה"ל היה תחת פיקוד מפקדים שהיו אנשי
|
|