|
|
עמוד:12
12 | כלכלת משימה האפיפיור ) מבקשים להתייעץ איתה באופן קבוע . שלישית, משום שהיא אינה רק כלכלנית שמגיעה מהצד השמאלי של המפה, אלא גם כלכלנית מעמיקה, חדה וחריפה — כזו הרותמת את יכולותיה המופלגות כדי לנתץ את התיאוריות השמרניות שאנשים רבים מאוד עבדו קשה מאוד כדי להפוך לאקסיומות . אחת הביקורות המרכזיות של מצוקאטו, פרופסור לכלכלה ב"יוניברסיטי קולג' לונדון" ( UCL ) ומייסדת המכון לחדשנות ולמטרה ציבורית של האוניברסיטה, היא על האופן שבו אנחנו תופסים את התרומה של המגזר הפרטי לעומת זו של המגזר הציבורי . בעשורים האחרונים, היא מסבירה, המגזר הפרטי תופס את עצמו כיוצר העושר והערך הבלבדי בחברה, ואילו מעצבי המדיניות ועובדי הציבור תופסים את תפקידם כפסיבי ביסודו . לימדו אותם שתפקיד המדינה הוא לא ליזום, לא לשאוף ולא להכריע, אלא להשקיף מן הצד ולהתערב אך ורק במקרה של כשל שוק ברור ומובהק . המדינה, כך נטען בפניהם שוב ושוב, אמורה רק להבטיח את קיומן של תשתיות נאותות, לספק מוצרים ציבוריים, כמו ביטחון, ולטפל בהשפעות שליליות של הכלכלה, כמו זיהום אוויר . מעבר לכך — אומרת התפיסה הרווחת — היא נדרשת לפנות את השטח למגזר הפרטי, ש״באמת מייצר ערך״ . התפיסה הזאת, גורסת מצוקאטו, אינה תיאור עובדתי ואינה אבחנה ניטרלית . להפך : היא תפיסה אידיאולוגית ביסודה, שהתחזתה במשך עשורים לעובדה חסרת פניות וכך השתלטה על מעצבי וקובעי המדיניות ברחבי העולם . היא גרמה לממשלות לחשוש מכשלי ממשלה אפילו יותר משהן חוששות מכשלי שוק . יותר מזה, טוענת מצוקאטו, היא גרמה לציבור לאבד אמון במוסדות המדינה וביכולתם להתמודד עם האתגרים שניצבים מולנו .
|
|