|
|
עמוד:14
14 גדעון אלעזר 2 אדם נמצא במקום מסוים, אבל תמונות וקולות ממקומות הולכים ונפרצים . רחוקים מגיעים אליו כל הזמן ומעצבים מחדש את תודעתו . כך גם בחברות המסוגרות ביותר : גם במקומות ששמו להם למטרה לא להיכנע לסחף של הדמיוני, הגבולות הולכים ומתאיידים . אם צודק הבעש"ט בקביעתו כי "במקום בו אדם חושב שם הוא נמצא" ( מקור מים חיים על הבעל שם טוב, נח ל"א ) , הרי שרוב הזמן רובנו לא כאן . אנחנו משוטטים במקומות אחרים, ואת ההחלטות שלנו אנחנו מקבלים על בסיס מה שנקבע שם, בגאוגרפיה הדמיונית שלנו . הדמיון, בנזילותו, נעדר מרכז וצורה, קורא תיגר על המציאות ועל היכולת לשנות את המציאות . גם היכן הוא כל המעות שעושין מימות עולם ? כי מעולם עושין תמיד מעות, והיכן הוא כל המעות ? רק באמת אינו כלום לגמרי ( שיחות הר"ן , שטרנהרץ תשנ"ב, נ"א ) . איפה הכסף שצוברת האנושות במשך כל הדורות ? שואל ר' נחמן . בהתחשב בעובדה שזה מה שאנחנו עושים כבר מאות ואלפי שנים, מדוע אין לנו, לכולנו, כמויות בלתי נדלות של כסף ? התשובה היא כמובן שהוא איננו, כי הוא מעולם לא היה . הכסף מונח בדמיונה של האנושות, והוא מת יחד עם חולמיו . הווירטואליות של הכסף ברורה לנו רק משום שמפעם לפעם המציאות הממשית מופיעה – מישהו נזכר שבעצם ישנו סדק, חוליה חסרה במערכת הדימויים הדמיונית, ממד מסוים של כסף מדומה מוצא את עצמו חשוף למציאות . על מנת שהשיטה תמשיך לפעול, על הריק להיוותר נסתר . כאשר הוא נחשף, ההסכמה על התרמית מתגלה, והכול מתנדף, "כמו עמודי אור" – ייצוג מתעתע של האור הבלתי נתפס . הממון עומד במרכז התיקון שלנו, משום שאנחנו יצרנו אותו . למעשה, עולה מן הסיפור שזוהי אולי המצאתנו המשמעותית ביותר כמין . במובן מסוים 2 הדוגמה המפורסמת ביותר לעליית התאוריה של הדמיון היא ספרו הפופולרי של בנדיקט אנדרסון קהילות מדומינות ( 1999 ) , שבו תוקף המחבר את התפיסות המהותניות לגבי לאומיות וטוען כי קהילה – כל קהילה – היא מדומיינת, כלומר קיימת בעיקר בהסכמה העקרונית שבין חבריה .
|
|