|
|
עמוד:9
9 הוא בהכרח מקום שפעילות דתית מסוג זה או אחר מתקיימת בו, ולא כך הוא . לפי המחקרים של הפסיכולוגיה של הדת הדתיות הנורמטיביות קשורה לזהות, ביטחון, מוסר, והיא שונה מהחוויה הדתית המיסטית שבה יש חוויה של הלא נודע . השגרה הדתית של קיום המצוות יכולה להרחיק אדם מהחוויה הספונטנית . ולכן, ההתייחסות בספר זה לדתיות היא במובן של החוויה הדתית האישית והמיסטית, במובן של התאחדות עם העולם והתחברות לכוח גדול מאיתנו, ובהמשך לכך ההתייחסות למקומות קדושים היא ל“מקומות קדושים כריזמטיים“ , מקומות שהם בעלי פוטנציאל לעורר באדם את החוויה המיסטית, או במילים אחרות את חוש הקדוּשה, מקומות כמו הצוק במדבר יהודה בשעת הזריחה, שגורמים לנו להרגיש שאנחנו חלק ממשהו גדול יותר, ושאנחנו מוכלים בתוכו . לפני ההסברים על המחוללים של הקדושה במקומות הקדושים יש לשרטט את חוויית הקדוּשה המתעוררת באדם - מהם רגשות הקדוּשה וכיצד הם מתעוררים, כיצד אנחנו קולטים את העולם שסביבנו, וכיצד אנחנו נכנסים לחוויה המיסטית . הפסיכולוגיה הטרנספרסונלית טוענת שלאדם יש אפשרות להתחבר למישור מוּדעוּת גבוה יותר . יונג דיבר על העצמי, מאסלו - על חוויית המישור, וכך גם אחרים . הבנת החלק הזה באדם מאששת, מרחיבה ואף מאירה באור אחר את תובנותיו של מירצ’ה אליאדה על מקומות קדושים כריזמטיים שהוא קרא להם מקומות של “היירופאניה” ( הופעה של כוח אלוהי ) . אליאדה גרס כי לאדם יש יכולת לחוות שני מישורים - האחד הוא היומיומי, הזמני והשגרתי, והאחר הוא הנצחי, המקודש והמשמעותי – וכי יש מקומות וזמנים שבהם המישור הנצחי והמקודש מצליח לחדור למישור השגרתי והזמני, ואז יש לנו הופעה של אלוהות ( היירופאניה ) . לפי אליאדה, האדם במהותו הוא “הומו רליגיוזוס” המחפש את הרגע והמקום המיוחד, דרכו יש קשר למישור האחר, האדם מחפש את המקום הקדוש והזמן הקדוש, מה שנותן טעם לחייו . הרעיון שמקום משפיע על אדם הוא מרחיק לכת מבחינתו, מכיוון שיש נטייה לחשוב שלא משנה היכן אנחנו נמצאים ומה אנחנו עושים, מה שחשוב הוא מה שיש בלב ובמחשבה . המקום הוא דבר בסיסי ביותר כפי שמוכיחים המחקרים של הפסיכולוגיה הסביבתית . אנחנו מושפעים ממקומות, מזדהים איתם, מפרשים בעיניי המתבונן - מבוא
|
|