|
|
עמוד:10
עם המעדר והמחרשה, מאספים אסיפות ומייסדים מפלגות ומעמידים עצמם בראשם . והתוצאה : עיכוב התיישבות נורמלית, פירוד הדעות ומריבות בין האיכר והפועל, בין נותן העבודה ומקבלהּ . שביתות מתרבות ומתרחבות באופנים היותר חדים, בשם מלחמת המעמדות נגד הקפיטל ‑ עוד טרם בא זה האחרון לארצנו . . . שכר העבודה עולה ושעות העבודה יורדות . . . והאינדוסטריה ( התעשייה ) הקטנה שהחלה להיכנס לארצנו איננה יכולה להחזיק מעמד . . . כבר נסתדרו אצלנו בכל הערים 'מועצות' על פי נוסח מוסקבה . . . הדגל הכחול ‑ לבן ושירת התקווה כבר אינם באסיפות של הפועלים, ומקומם לקחו הדגל האדום ושירת האינטרנציונל . . . "ההסתדרות הציונית מכרזת שהיא בונה בית לאומי בארצנו, בשעה שהיא מנהלת את כל ההסתדרות ללא תוכנית וללא חשבון, מן הפח אל הפחת, במדרון משופע . . . והתוצאות ‑ התנוונות חומרית ומוסרית", סיכם ליבונטין . "האומנם חשבתם כי על ידי אגרוף וסכינים, על ידי איומים, תעמידו את היישוב על הצדק ועל היושר ? " שאל בכאב משה סמילנסקי, מראשי האיכרים, שהיה אוהד את חלוצי העלייה השנייה . "וכי לא למדתם עוד מן הניסיון המר, שאגרוף אינו מורה ושדיקטטורה, ואפילו היא של פועלים, אינה מחנכת את הציבור ? את הקנה הראשון של אלימות נעצתם אתם באגם החורבן וההרס", הטיח סמילנסקי באנשי מחנה העבודה לאחר שהזדעזע מהאלימות הרבה שהם הפעילו במלחמת המעמדות . "מנהיגי העובדים בארץ", כתב המדען הדגול אהרון אהרונסון ב ‑ ,1917 "הם בעלי כסל רחב לב, נטייה לחלום בקול רם ובעיניים פקוחות, ( תוך ) התעלמות ממציאות קשה, וניסיונות דון קישוטיים לבנות ולשלוט על יסוד עקרונות ניהיליסטיים או ממריצי פירוק . . . ( הם ) לוקים", הוא התאונן, "בחוסר כישרון אדמיניסטרטיבי, במיעוט כוח התמדה, ביכולת קונסטרוקטיבית מוגבלת ובחולשת חוש אחריות . ( הם ) דמוקרטים בעיני עצמם, אך דמגוגים בעלי נטיות רודניות למעשה" . "המשך קיומו של של המשטר הישן ( 'שיטת מפא"י ) סופו להביא על המדינה חורבן מוסרי, משקי ואף מדיני" . אליעזר לבנה 1959 10 תמול וכישלון
|
|