|
|
עמוד:10
לקרשנדו סיום : את הנאום הראשון נשא בפני השרים שלא היו חברי קבינט המלחמה ולא שותפו בדיוניו, ואת השני ‑ בפני הפרלמנט ולעיני העולם כולו . הנאום הראשון היה חימום לקראת הדבר האמיתי, ואין בנמצא תיעוד מלא שלו . עם זאת, רישומים ביומניהם של שני אישים שהאזינו לו מכילים את הקווים הכלליים של הנאום ומשפטי מפתח רבים . הנאום השני נכנס להיסטוריה ברגע שבו יצאו המילים מפיו של וינסטון, כשהוא מונה חופים וראשי גשר, שדות, גבעות, ימים ואוקיינוסים ואת האוויר כאתרים שבהם יילחמו הבריטים בהוני המאיים . בשני הנאומים, ובמוקדם יותר, שנשא שבועות אחדים קודם לכן ‑ שבו הבטיח לציבור דם ויגע, דמעות ויזע, בין שרצו בם ובין שלא ‑ הוא השתמש בכל טריק אפשרי . זה היה שיעור שאותו למד מהיוונים ומהרומאים באופן כללי, ומקיקרו באופן ספציפי : לעורר בתחילה אהדה למדינה, ולעצמו, לקהלו, לטיעון שלו, ולאחר מכן בנייה של פנייה רגשית ישירה ‑ שנקראה בפי הנואמים הרומאים "אפילוג", ומטרתה לא להותיר באולם ולו לב אחד שלא נגעו בו ואף לא עין אחת יבשה . יש מקבילות היסטוריות לזיקוקין די נור שירה צ'רצ'יל שלוש פעמים במאי ובתחילת יוני של שנת 1940 ‑ במיוחד נאום ההגנה של מרקוס אנטוניוס על אקיליוס, שבו קרע אנטוניוס את גלימתו של אקיליוס כדי לחשוף את צלקות הקרב שלו ‑ אבל בית הנבחרים הבריטי, והציבור הבריטי, טרם שמעו דבר כזה . באמצעות מילים שינה צ'רצ'יל את מצב הרוח הפוליטי והביא לחוף מבטחים את חרדתם המזועזעת של בני עמו, כשהוא מוביל אותם אל דרך חתחתים ‑ שבסופו של דבר, נגד כל הסיכויים ולאחר הקרבת כל הקורבנות שאותם חזה וינסטון ( ועוד כמה ! ) ‑ הסתיימה בניצחון מוחלט . כשצ'רצ'יל הלך לעולמו נאמר עליו שבימים האפלים של ,1940 כשבריטניה ניצבה לבדה בפני אויב מפלצתי, הוא גייס את השפה האנגלית ושלח אותה לשדה הקרב . זו לא רק מטפורה נחמדה . מילים היו באמת כל מה שעמד לרשותו באותם ימים ארוכים . אבל אם זה הנשק היחיד שעומד לרשותך, אז הלקח חייב להיות שאי ‑ אפשר להשתמש בו טוב יותר . 10 שעה אפלה
|
|