|
|
עמוד:9
בבדיקת האפשרות ‑ לפחות עד שיהיה אפשר לבחון את תנאיו של היטלר ‑ וכשקודמו בתפקיד ראש הממשלה, נוויל צ'מברליין, מסכים שזו הדרך ההגיונית היחידה להימנע מהשמדה כמעט ודאית, ציפו לווינסטון כמה שעות של בדידות מוחלטת, שבהן באמת היה יכול להתייעץ רק עם עצמו . קוראים רבים יופתעו לדעת שווינסטון צ'רצ'יל הגדול, שנחקק בדפי ההיסטוריה כאויב עיקש ולא ניתן להכנעה של היטלר, אמר לעמיתיו בקבינט המלחמה כי הוא לא יתנגד עקרונית לשיחות שלום עם גרמניה, "אם מר היטלר יהיה מוכן לעשות שלום על בסיס ייסודן מחדש של המושבות הגרמניות ושליטה על מרכז אירופה" . בנקודה מסוימת, ב ‑ 26 במאי, הוא אף הרחיק לכת ונמסר כי הצהיר ש"הוא יהיה אסיר תודה אם יוכל להיחלץ מהקשיים העכשוויים שלנו, בהינתן שאפשר יהיה לשמור על המרכיבים החיוניים של עוצמתנו, גם במחיר של כמה ויתורים טריטוריאליים" . איזו טריטוריה ? לא רק באירופה, אלא טריטוריה בריטית . ויש עוד . יומנו של צ'מברליין מ ‑ 27 בחודש מציין כי צ'רצ'יל אמר לקבינט המלחמה ש"אם הוא יוכל לצאת מהתסבוכת הזאת על ידי ויתור על מלטה וגיברלטר, וכמה מושבות באפריקה, הוא [ וינסטון ] יקפוץ על המציאה" . האם צ'רצ'יל שקל ברצינות להיכנס למשא ומתן לשלום עם המטורף הרצחני שאותו תיעב יותר מכל אדם אחר ? נראה שאכן כך . הלחצים עליו היו כאלה שהוא לא רק השתעשע ברעיון אלא אף התיר להליפקס לנסח טיוטת פנייה סודית ביותר לאיטלקים, כשהוא מפרט את תנאי בריטניה ועושה את הצעד הראשון בתהליך שיגלה עד כמה קשים יהיו תנאיו של היטלר . אל מול אלה העשויים לחשוב שכל ניסיון לצייר את צ'רצ'יל כמי ששקל ברצינות רעיון כזה מגמד את דמותו של האיש הדגול ופוגע בתדמיתו, אטען את ההפך : שהדימוי הציבורי של מחרחר מלחמה תוקפני, שמעולם לא פקפק בעצמו, לא עושה איתו חסד ; הוא הופך אותו ללא אמיתי, לקלישאה, פחות אדם בשר ודם ויותר תוצר של חלום קולקטיבי . ההפך הוא הנכון : דווקא חוסר ההחלטיות שלו ויכולתו להציג חזות תקיפה, כדי לחזק את המורל בעודו שוקל פתרונות אחרים, לא מקטינים את דמותו אלא מרוממים אותה . זו, אם כן, השעה האפלה שעליה רומזת הכותרת, אבל ממנה ‑ יותר מזה, בזכותה ‑ צ'רצ'יל הצליח ליצור שתי תפניות דרמטיות, דוגמאות מזהירות מבוא 9
|
|