|
|
עמוד:14
שתיהן היו משכילות ויודעות ספר . מרגיטה היתה בשלבי הסיום של לימודי הרפואה, ויוליה כבר היתה מורה בתיכון . עדותן מטלטלת, מדכדכת ומותירה את הקורא פעור פה, המום וכואב . גם כיום, כשקורפוס הכתיבה על השואה גדוש ושופע, יש בספריהן חידוש המלווה בתובנות מופלאות, מורכבות ומפעימות . זוהי כרוניקה של תופת בכסות של היסטוריה המסופרת מלמטה, ברמה של חיי היומיום . את הפרסומים השונים של ספרי הזיכרונות שכתבו השורדים ניתן לחלק לארבעה גלים כרונולוגיים : גל הפרסומים הראשון ראה אור או נמסר בין השנים 1945 ו ‑ 1948 ; הגל השני התפרסם בין השנים 1952 ו ‑ 1969 ; הגל השלישי בשנים 1970 ‑ ,1980 ואילו הגל הרביעי החל בשנות ה ‑ 80 של המאה ה ‑ 20 והוא נמשך עד ימינו אלה . על פי חלוקה זו שייך ספרה של שקודובה לגל הפרסומים השני, זה של שנות ה ‑ 50 וה ‑ 60 . רבות מהכותבות והכותבים בשלב זה כתבו על פי עדותם לאחר שחייהם חזרו במידת ‑ מה לתוואי "נורמלי" והם חשו צורך לפרוק את משא העבר . אך הספר שלפנינו מאפיין יותר את ספרות הגל הראשון . נשמר בו דיוק היסטורי מרשים . חשוב מכך, הספר נכתב תחת רושם ההלם הראשוני וכמעט לא הושפע מספרי זיכרונות או מעדויות של אחרים . הזוועות, הקשיים וההתעללויות מופיעים בו באופן בוטה יותר ו"ספרותי" פחות מאשר בחיבורים מאוחרים יותר . בדומה לכתבים המוקדמים האחרים, שקודובה לא ציינה את הסיבות לכתיבת הזיכרונות או למסירת העדות . מכתיבתה נעדרים לקחים או הרהורים פילוסופיים למיניהם, שניתן למצוא למכביר בעדויות ובספרי זיכרונות מאוחרים יותר . כמו כן אין בספרה כל עדות לקבלה של מוסכמה כלשהי לגבי אופן סיפור השואה, כפי שניתן למצוא לא אחת בספרות המאוחרת יותר . ועוד זאת : ספרה של שקודובה, כמו מרבית הכתיבה המוקדמת, מתאפיין בכתיבה ישירה, חשופה וכואבת ללא הידרשות למטפורות שבהן מרבה להשתמש הספרות המאוחרת יותר . העובדות מובאות כהווייתן, ללא עידון או עיבוד, דרך עיניה של מי שהיתה שם, מתוך מודעות עמוקה למה שהסבל והטרור מחוללים בתוכה ובסביבתה . בתוך כך יש בספר שני נדבכים היסטוריים מרכזיים . הקונטקסט ‑ סיפור חורבנה של יהדות סלובקיה, והטקסט ‑ סיפור הארכיאולוגיה של המחנה הנודע מכולם, אושוויץ . 14 יוליה שקודובה
|
|