|
|
עמוד:11
■ ■ ■ על אובדן הדרך מהרגע שחלום המדינה היציבה מתגשם, כתב יפה הסופר אמיר גוטפרוינד : "כשהייתי ילד קטן היה לי דוד אהוב, מביא מתנות . יום אחד רכש לי מצפן קטן ולימד אותי למצוא את כיוון הצפון . לכל מקום שהלכתי נשאתיו איתי, וראשית דבר ביררתי היכן הצפון . בכל מקום הראתה המחט היכן הצפון . בבית הספר, בגן המשחקים, בחדרי, בחנות של אבא . בביקורו הבא חד לי דודי חידה, שאל אותי : ואם תעמוד ממש על הקוטב המגנטי הצפוני, להיכן תצביע המחט ? השאיר אותי חסר אונים, מוחק כל תשובה שעלתה בראשי, עד שהודיע לי, שם, בקוטב, המחט תשתגע . תצביע מעלה, מטה, הצידה, לכל מקום יפה המצפן להראות הצפון בכל מקום עלי אדמות חוץ מהצפון עצמו . כך אמר דודי . ומה הנמשל ? כמה קלה היתה הציונות כשכל כולה היתה כיסופים לציון . בכל מקומות הגלות, בפולין וברוסיה ובתימן ובמרוקו, הראתה המחט היכן הכיוון, מה נדרש לעשות . אבל מרגע שבאנו לכאן, לציון, השתגעה המחט . כאן נכון 2 שם נכון והכל סחרחר" . ■ ■ ■ ורבים מחפשים את התשובה הנכספת : לאן צריכה להצביע המחט ? לאיזה כיוון הדור השלישי צריך ללכת ? הספר הזה מנסה לתת לכך כמה כיוונים דרך הבנה של מושג חשוב שכולנו משתמשים בו בכל יום בצורה כזאת או אחרת : ישראליות . במשך הרבה מאוד שנים היינו בעיקר "העם היהודי" . השם 'מדינת ישראל' שבעקבותיו משתמשים היום בכינוי ‑ 'ישראלים' הוא שם שהודבק למדינה ממש ברגע האחרון . עד לקום המדינה כמעט כולם משבר הדור השלישי 11
|
|