|
|
עמוד:12
חמאס . גירוש פעילי טרור בוצע גם בעבר, אך לרוב גורשו רק פעילים ספורים לתקופות ארוכות, וניתנה להם אפשרות טיעון קודם לגירוש . הפעם עלה רעיון חדש : במקום לגרש פעילים ספורים לתקופה ארוכה, הבה נגרש קבוצה גדולה לתקופה קצרה . וכך, לאחר גילוי גופתו של טולדנו, הוצאו צווי גירוש לתקופות קצובות ל ‑ 415 פעילי חמאס, שהועלו על אוטובוסים בדרך ללבנון . אבל למרות מאמצי מערכת הביטחון לא נשמרה הידיעה בסוד, ומיד הוגשו עתירות לבג"ץ . בין היתר, בטענה כי לא ניתנה למגורשים זכות טיעון . היתה ביניהן גם בקשה לצו ביניים לעיכוב הגירוש עד להחלטה בנושא . השופט ברק הוציא את צו הביניים המבוקש שעה שהמגורשים היו עדיין באוטובוסים בדרך ללבנון, והשאלה היתה מה יקרה כעת . בשלב זה נזעק הנשיא שמגר לטפל במשבר, ובהרכב של שבעה שופטים עלה בידו להשיג למחרת היום את ביטול צו הביניים . ואולם, גם הלבנונים בצד השני כבר הספיקו להתארגן וסירבו לקלוט את המגורשים, שהתמקמו באוהלים בשטח שמצפון לרצועת הביטחון . לפרשה נלוותה תסבוכת נוספת . הגירוש בוצע לאחר שרבין התייעץ עם היועץ המשפטי חריש, שהיה מוכן לאשר את המהלך, אך הסתבר כי הפרקליטות, ובראשה פרקליטת המדינה דורית ביניש, התנגדה לו בתוקף . חריש הופיע בבג"ץ בעצמו, כשהוא מתקשה להשיג סיוע מהפרקליטות . נילי ארד, מנהלת מחלקת הבג"צים, ניאותה להופיע בתיק יחד עמו, ובסופו של דבר זכה חריש בבג"ץ והגירוש אושר . מקרה הבוחן הזה ממחיש היטב כי הרעיון שהפרקליטות או היועץ המשפטי יסרבו להגן על הממשלה אינו מתקבל על הדעת . העובדה שהתיק נראה קשה, או שאינו תואם את ערכיהם של אנשי הפרקליטות, לא יכולה להותיר את המדינה חסרת הגנה . המקרה הזה, שבו נחל היועץ המשפטי הצלחה, מוכיח זאת . פסק הדין בעתירה עצמה ניתן בהרכב של שבעה שופטים . לצורך ענייננו, אין צורך לדון בנימוקיו בפירוט . די לציין כי פסק הדין התייחס לגירוש שכבר בוצע ( לאחר ביטול צו הביניים ) כאל עובדה מוגמרת וקבע על יסוד הלכה קודמת כי היעדר השימוע איננו פוסל את צווי הגירוש . בכך הוּכחה פעם נוספת צדקת עמדתו של היועץ המשפטי, שהיתה מנוגדת לזו של הפרקליטות ושל האליטה המשפטית בעלת ההשפעה הדומיננטית בתקשורת, שגיבוריה 12 עניין לציבור
|
|