|
|
עמוד:10
מאוטובוס חיים, בריאים ושלמים . . . מרטש את ראשיהם . . . ואחר כך עושה מאמצים להטיל את זה על אחרים . . . ובמשך שנה וחצי עושה בידוי ראיות . . . כל עונשו הוא . . . ( ש ) יקדים נא ויפרוש . . . ואין פרשה ואין כלום . זה שלטון החוק או זה שלטון הפשרה ? " השאלות, מספר חריש בספרו של יחיאל גוטמן "טלטלה בשב"כ", נותרו בלא מענה . בשלב זה עמדה עדיין בעינה הוראתו של זמיר למשטרה לפתוח בחקירה, והשאלה היתה מה ניתן לעשות . יורם ארידור, שהיה אז יו"ר מזכירות תנועת החירות, העלה את הרעיון להעניק חנינה לאנשי השב"כ המעורבים בפרשה . בדיון שזומן בלשכת ראש הממשלה, בהשתתפותם של עורכי הדין רם כספי ויעקב נאמן, לא שלל חריש את אפשרות החנינה, אף שעדיין לא הושלמה החקירה ולא הוגש כתב אישום . ואכן, זמן קצר לאחר מכן המליצה הממשלה לנשיא להעניק את החנינה המבוקשת, והנשיא חיים הרצוג נעתר לפנייה, בכפוף לכך שדרש את התפטרותו של שלום . הפרשה גררה סערה ציבורית עצומה . ההתקפות בתקשורת על חריש, שלא יזם את המהלך אך גם לא ניסה לסכלו, לא ידעו גבולות . זמיר, היועץ שפוטר, רכש לו הילה של גיבור . החנינה עוררה שאלה משפטית : האם יכול הנשיא לחון אדם שלא הורשע בדין ? התשובה הברורה היא שאם הוא יכול להעניק חנינה למי שהורשע, קל וחומר שהוא יכול להעניקה גם למי שעדיין לא נמצא אשם . ואולם, ביוני 1985 פרסם יצחק זמיר הנחיית יועץ משפטי מס' 333 . ,21 שבה קבע כי הנשיא מוסמך לתת חנינה רק לאדם שהורשע בדין . הנושא נדון בעבר בשני פסקי דין של העליון . באחד מהם אמר שמעון אגרנט : "לנשיא הכוח לחון עבריינים גם לפני, גם אחרי ההרשעה" ( בג"ץ 50 / 177 ראובן נ' יו"ר וחברי המועצה המשפטית ) . ובשני קבע צבי ברנזון : "נראה לי שכוחו ( של הנשיא ) יפה לחון כל עבריין גם לפני שהובא לדין" ( ד"נ 60 / 13 היועץ המשפטי לממשלה נ' מתאנה ) . עמדה קרובה נקט חיים כהן, כשדיבר על כך שאת סמכות החנינה של הנשיא יש לפרש על דרך ההרחבה . זמיר גרס כי דבריהם של אגרנט וברנזון היו בגדר אמרות ‑ אגב, והחליט כי למרות דברים אלה אין לנשיא סמכות לחון אדם שעדיין לא הורשע . כצפוי, 10 עניין לציבור
|
|