|
|
עמוד:13
13 תנועה לעבר משמעות מחזהו של ביכנר קטעים מספרי רפואה ומדע, אשר נגעו בהשפעות של המהפכה הגנטית ובמשמעויות הנגזרות מכך שהחברה והמדע שולטים ביצירת המושג "אדם" . לאורך שנות יצירתה העלתה רנה מחזות נוספים של שייקספיר, צ'כוב, הטרגיקונים היוונים, יונסקו, בקט ואחרים, ובכל פעם מחדש עסקה בשאלת מקומו ואחריותו של האדם בעולם . באמצע שנות ה- 90 של המאה הקודמת היא יצרה פרויקטים בסדר גודל אפי, יוצאי דופן בשפה תיאטרונית ובשפה חזותית מורכבת ועשירה . בפרויקט התנ"ך : ויאמר . וילך ( 1996 ) וישתחו . וירא ( 1998 ) עיבדה רנה לתיאטרון את ספר התנ"ך, טקסט אוניברסלי מכונן ובעל מעמד מיוחד בהקשר התרבותי של החברה הישראלית . בחירתה המפתיעה של רנה לביים את הטקסטים התנ"כיים כלשונם ( אם כי בסדר שונה מהמקור ) ולשבץ בהצגה רשימות חוקים או רשימות גנאלוגיות שאין בהם לכאורה כל סיפור, דרמה או עלילה, אפשרה לה ליצור שפה בימתית מודרנית שנשענת על האיכות המצלולית והקצבית של המקור התנ"כי . כך הצליחה ליצור אירוע תיאטרוני מפעים הבוחן את האופנים שבהם התנ"ך מופנם בתודעת הצופים כגורם מגדיר זהות . בספר זה שכתבה רנה, תנועה לעבר משמעות , היא מתארת ופורטת מגוון תרגילים ודרכי מחשבה עבור שחקנים . באמצעות פירוק לרזולוציות הקטנות ביותר של התנועה, המחשבה, החישה והדיבור, רנה חושפת בהצלחה משהו מהמורכבות העצומה של אומנות התיאטרון . אומנות שבה מתלכדות רגע אחרי רגע אומנויות רבות ומתנקזות כולן בגופו של השחקן ובתודעתו .
|
|