|
|
עמוד:10
10 צחי כהן ר' יוחנן תמה על פסוק זה ושואל היכן הוא נרמז, כלומר, מהו הפסוק בתורה שממנו למד כותב ספר משלי על אודות היתכנותו של מצב אנושי מעין זה המתואר בפסוק . המהרש"א נדרש לשאלה - מדוע התמיה הפסוק את ר' יוחנן ( ר"י ) ? הרי בוודאי נחשף אליו בעבר . נראה לפרש דודאי ר"י הוה ידע זה המקרא שבמשלי קודם ששמע מהינוקא אלא שלפי עניינו שם היה דעת ר"י לפרש האי קרא כי ע"י איוולת ושטות של אדם מסלף ומתקלקל דרכיו ומעשיו גם על ה' יזעף לבו שמהרהר על ה' בדבר אמוניי ודבר זה ודאי רמוז בתורה כמ"ש כי תשטה אשתו אין אדם עושה עבירה אא"כ נכנסה בו רוח שטות והיה נראה לו דוחק לפרש דרכו על פגעי אדם עד אחר ששמע זה המקרא מפי ינוקא כפי המבוקש ממנו שאמר פסוק לי פסוקיך ואמר ליה הינוקא זה הפסוק הבין ר"י ממנו שהוא מפרש זה המקרא כעניין זה ודרכו על פגעי אדם ויזעף מלשון תרעומת והרהור האדם על ה' ומדת דינו ועל זה היה 1 ר"י מתמה מי איכא מידי וכו' ודו"ק . ר' יוחנן, מציע המהרש"א, הכיר את הפסוק, אולם היה רגיל לקרוא אותו בהשראת הקשרו כפסוק על "דבר אמוניי", כלומר, בתחום התהייה התיאולוגית, המוכרת מהלכות נוספות וממדרשים העוסקים בעניין, כגון המדרש בדבר רוח השטות המשיאה את האדם לדבר עבירה . עקירת הפסוק מהקשרו והצבתו בפני עצמו האירו את הפסוק במשמעות חדשה ומתמיהה שר' יוחנן לא נחשף אליה עד כה : הפסוק מתאר מצב של אדם המטיל את האחריות לנסיבות חייו הקשות ולבחירותיו המוטעות בחייו - על ה' . קריאת הפסוק בהקשרו מטעינה אותו במובן אחד, ואילו הצבתו בפני עצמו ומחוץ להקשרו במקרא חושפת משמעות נוספת שהוסוותה על ידי ההקשר . רק כאשר ביקש ר' יוחנן מן התינוק שיפסוק לו את פסוקו, 1 . על פי פירוש המהרש"א "חידושי אגדות", כפי שנדפס בכרכי דפוס וילנא לאחר הגמרא, מסכת תענית, עמ' ב, "מעמודי הפירוש" .
|
|