|
|
עמוד:13
13 מרחבים בניהול עצמי הסיפור הזה אינו חריג במערכת החינוך . חברות חיצוניות מארגנות טיולים לבתי הספר ומכתיבות את הערכים ואת התכנים, מורים עייפים נגררים לעשייה חינוכית מחוץ לכותלי בית הספר ועוסקים בעיקר בבעיות המשמעת של התלמידים, וכמובן, מושא החינוך, התלמיד הנמצא בקצה, יוצא למסע מחוץ לביתו בלי להבין לאן ולמה, בלי לבחור ובלי להבין לעומק את משמעותו . הטיול הוא אחד היסודות הבלתי פורמליים בשגרת החינוך הבית ספרית, וכאשר מתבוננים בדרך ההתנהלות של הטיול, ניתן לקבל מעין "הצצה" לשגרת ההתנהלות בבית הספר שבה באים לידי ביטוי עייפות הצוות החינוכי, הלחצים מבחוץ וחוסר העניין של התלמידים . החינוך הפורמלי מושתת ברובו, גם כיום, על שיטות לימוד מן העבר . מקורותיו ההיסטוריים טמונים בצרכיה של המהפכה התעשייתית לפני כשלוש מאות שנים, כשהאורבניזציה וראשית תהליכי המודרנה עיצבו את מערכת החינוך הממסדית כמערכת "שמרטפות" המקנה לילדים את המשמעת והמיומנויות הדרושות להם כפועלי העתיד . לכן, גם כיום נראים רוב בתי הספר הפורמליים כמפעלי ענק, ובהם מסדרונות ארוכים המשובצים בכיתות פשוטות למראה, שהן הבסיס להוראה הפרונטלית של המורה בעל הידע . כך, מערכת השעות הבית ספרית דומה ללוח העבודה במפעלים, הבנוי מפרקי זמן קצובים לעבודה וביניהם הפסקות קבועות . הצלצולים קוראים לתלמידים לצאת מהשיעור או להיכנס לשיעור הבא, תחת פיקוחם של צוות המורים והמנהל . מערכת החינוך הפורמלי מלמדת כיום את הילדים ומכינה אותם לחיים בהתאם לצרכים שאפיינו את המאה ה- ,18 ולא בהתאם לצרכים המאפיינים את המאה ה- 21 . במקום שילדי בית הספר יחוו תהליך של למידה אישית משמעותית, ויוקנו להם יכולות ומיומנויות חִברות חיוביות ומצמיחות, הם נתקלים לעיתים קרובות בקירות עירומים ומצמצמים, המכוונים אותם לתוצר הגולמי של ציוני תעודת הבגרות . ילדי ההווה, הצועדים אל העתיד במאה ה- 21
|
|