|
|
עמוד:12
12 תומר אושרי וברכילויות, הסבו את תשומת ליבם למדריכה בעיקר כשהרכזת לקחה ממנה את המיקרופון ודרשה שקט מוחלט והקשבה, אגב הסבר על חשיבות כיבוד האחר המדבר אליהם . עם ההגעה אל היעד פרצו הילדים החוצה לתחילת המסלול . אחרי התארגנות ממושכת וחלוקה על פי כיתות, החלה הצעידה במסלול היורד מהגלבוע . המדריכה הושיבה את התלמידים מולה והפליגה בתיאורי שבח על הנוף, העמק וסיפורי שאול המלך, והילדים מצידם חפרו בחול, החליפו חוויות אישיות והמשיכו ללעוס את הבמבה שעדיין שרדה בתיקים . הרכזת עשתה מאמצים הרואיים להשקיט אותם ולגרום להם להקשיב להרצאות הממוקדות של המדריכה, אך הערותיה התכופות הובילו לרגעי שקט קצרים בלבד . מערכת היחסים הזאת נמשכה עד סוף המסלול . ההליכה הסתיימה, והאוטובוסים הובילו את המורים ואת התלמידים לאכסניה, שבה חיכתה להם ארוחת הערב . המדריכה הסבירה שעל כולם לקום מחר בשעה מוקדמת, כי המסלול ארוך, והרכזת חשבה שאולי צריך לקצר אותו . בכל מקרה, המדריכה נפרדה לשלום והלכה לחדרה, והשאירה את המורים לבדם אל מול התלמידים המתארגנים לשינה בחדרים . אחרי ארוחת הערב נעשה ניסיון לערוך ערב גיבוש חברתי ולצפות יחדיו בסרט באולם האכסניה, אך התלמידים הגיעו, הציצו פנימה וחזרו לחדר, בטענה שהסרט משעמם . בשעה אחת – עשרה בלילה, הזמן המוסכם לכיבוי האורות, החלה מלחמת ההתשה . התלמידים עשו כל מאמץ אפשרי להמשיך ולהסתובב בין החדרים, בטענה שהם אינם עייפים או רק רוצים לומר משהו לחבר מהחדר השני, והרכזת והצוות פעלו בקבוצות וביחידים, בפטרולים ובמארבים ליליים, כדי למגר את התופעה ולהרדים את השכבה . בשעה ארבע לפנות בוקר שככו הקרבות . בשעה שש החלה ההשכמה, והתלמידים נגררו מהמיטות לחדר האוכל על ידי המורים המותשים . בשעה שבע הגיעה המדריכה, חייכנית ורעננה, והודיעה בחגיגיות שחייבים לעלות לאוטובוסים כדי להספיק לטפס על הר תבור .
|
|