|
|
עמוד:10
10 אורי אבירם חברתית ושינויים מפליגים מבחינה פוליטית וחברתית : המאבק נגד מלחמת וייטנאם, מרד הסטודנטים, התנועה לשוויון זכויות של האזרחים האפרו-אמריקאים, התנועה הפמיניסטית ולבסוף גם מאבק להכרה בזכויותיהם ובחירותם של אנשים הסובלים ממחלות נפש ושחרור אלפים מבתי חולים פסיכיאטריים . הגעתי לאוניברסיטה בברקלי, קליפורניה, ללימודי התואר השלישי מתוך כוונה ללמוד ולנסות להבין את משמעותה של הסביבה החברתית על חיי הפרט, את חשיבותה של המדיניות בעיצוב חייהם ורווחתם של בני אדם, וכיצד ניתן לשנותה . מוקד העניין שלי היה באנשים אשר הוגדרו כחולי נפש וסבלו מסטיגמה ומהדרה חברתית . הספר הזה הוא אמנם פרי עבודתי, מחקריי ומסקנותיי, ואני אחראי לדברים הכתובים בו, אולם הוא ינק משיתוף פעולה עם רבים, חברים ועמיתים, אשר תרמו לו מתבונתם במהלך חיי האקדמיים . אני חש בר מזל שזכיתי לכך ואני רואה זאת כזכות נעימה להביע את תודתי על כך . ראשית, אני מבקש להודות לשותפיי במחקר ובמאמרים אשר פרקי הספר מבוססים עליהם . אציין אותם לפי סדר אלפביתי . תודתי לצביה אדמון, שגית אזארי- ויזל, מימי אייזנשטדט, דליה גיא, ניקול דהאן, ישראל סייקס, נדב פרץ-וייסוידובסקי, משה קליאן, ארלין קנטר ודן שניט . תודה גם לעמיתיי, חברי הסגל במוסדות האקדמיים שבהם עבדתי, לתלמידיי, לעוזרי המחקר וההוראה שעבדתי איתם, למומחים בשדה וכמובן למתמודדים עם מחלות נפש ולבני משפחה אשר תרמו לי רבות . שמעון שפירו פתח בפניי את שערי האקדמיה בישראל וקלט אותי לצוות של ביה"ס לעבודה סוציאלית באוניברסיטת תל אביב . אני אסיר תודה לו על כך, על השנים המעניינות והמאתגרות בעבודתי האקדמית לאחר מכן ועל הקשרים הנעימים שנוצרו עם עמיתיי בצוות . כמו כן, אני אסיר תודה לו על שאפשר לי ועודד אותי לפתח תחום הוראה חדש על בריאות נפש קהילתית ועל
|
|