|
|
עמוד:13
13 למידה כמסע של פענוח סימנים משתתפים שונים במעשה החינוכי . הסביבה שבה אדם חי מרושתת בסימנים ובסמלים הבונים את עולם המושגים שלו, והתקשורת האנושית מתבססת על הבנה שלהם ; ההוראה - ככלי תקשורתי מתווך - היא הכלי להבהרת משמעותם המוסכמת . מושג יכול להיות בעל משמעות פסיכולוגית ללומד אם הנושא מוכר לו או קרוב לליבו או משמעותי לו מבחינה חברתית, לאומית, דתית או אחרת . במפגש הראשוני עם תוכני לימוד קיים שלב של זרות ואי-הבנה המצריך היכרות עם תחומי תוכן חדשים אשר יהפכו למשמעותיים אם יעברו תהליכים של עיבוד והטמעה באמצעות עבודה קוגניטיבית מכוונת המבוססת על הבנה מעמיקה . מעקב שיטתי של המורה כמתווך אחר אופן ארגון הנתונים אצל הלומד - שיוך הנתונים החדשים אל מושגים קיימים נכונים או שגויים או שכלל אינם קיימים, והבחנה בקשרים שבין תבניות ומושגים - כל אלה מאפשרים הבנה ובניית משמעות ומהווים קרש קפיצה לחקירת נושאים מסתעפים . אנו מבקשות לדון במושגים שגורים כמו "ידע", "משמעות" ו"הבנה" ולהתייחס להיבטים של למידה מזווית הראייה של הסמיוטיקה הפרגמטיסטית מבית מדרשו של צ'ארלס סנדרס פירס ( Peirce ) , שעבורו למידה היא תהליך פענוח מדורג של סימנים ובניית משמעות מתוכם . הכוונה אינה להציג את המונחים הסמיוטיים כגוף תיאורטי במנותק מתיאוריות למידה-הוראה קיימות, אלא לשלבם באופן אורגני בתיאוריות אלה לצורך הסבר טוב יותר לתהליכי הלמידה . תיאוריות סמיוטיות לא נועדו לשמש כתיאוריות חינוכיות אלא כתיאוריות לשוניות ( לינגוויסטיות ) העוסקות בהפקת משמעות מתוך מרכיבי השפה, כמו זו של 1 , כתיאוריות פנומנולוגיות של פרדינן דה סוסיר ( De Saussure ) הידע העוסקות בתפיסה חושית של המציאות כמו זו של אדמונד 1 . דה סוסיר ( 1857 - 1913 ) .
|
|