|
|
עמוד:14
14 מיכאל מירו אזרחים ותרבות פוליטית לצד הדיון בסוגיית האינטרס הציבורי נעשו ניסיונות לבחון את התרבות הפוליטית של האזרחים לפי שלושה מרכיבים : ( 1 ) המרכיב הקוגניטיבי : האופן שבו אזרחים תופסים את המתרחש סביבם, כמו אלו המדברים על פערים חברתיים, פגיעה בזכויות האזרח או מדיניות הממשלה בתחום הביטחון, הגורמות לכל אחד מהאזרחים לגבש את תפיסת המציאות שלו . ( 2 ) המרכיב האפקטיבי : במרכזו שאלת האמון במערכת הפוליטית, שהיא מרכיב מרכזי בדברי המרואיינים שמדברים על ״פוליטיקאים לא אמינים״ . דבר זה זוכה לגיבוי בסקרים ובתקשורת . ( 3 ) מרכיב המבוסס על התנהגות בפועל בחברה . האזרחים אינם פעילים ברציפות בפוליטיקה, אלא הם ״פעילים בפוטנציה״ . בדרך כלל הם גם אינם פעילים בקבוצות פוליטיות, אבל הם מאמינים שיוכלו לגייס את הסביבה החברתית שלהם למטרות פוליטיות . במחקר שנערך בבריטניה ובארצות הברית נמצא שישנו פער בין ההתנהגות הפוליטית בפועל לבין תפיסת היכולת והמחויבות לפעול . בזמנים רגילים האזרחים מגלים עניין מועט במעשיהם של קובעי המדיניות, אך תמונה זו משתנה כאשר עולה סוגיה "בוערת" . תופעה זו זכתה במחקר להגדרה "מחזוריות של מעורבות אזרחית" ( 1963 Almond and Verba, ) . אם כן, מה גורם לאזרחים להדיר את עצמם ממעורבות בפוליטיקה בזמן שגרה ? האזרחים נוטים להימנע ממעורבות פוליטית כאשר הם לא מבחינים בהבדלים משמעותיים בין החלופות, כלומר כאשר להערכתם התגמול יהיה נמוך ממה שיקבלו מעיסוקים אחרים . אזרחים פועלים בעקבות "הרגשת היעילות הפוליטית", ולכן נוטים פחות להתערב כאשר הם חשים שהידע שלהם בעניין כלשהו מוגבל מכדי שיוכלו להתערב . ככל שיגדלו המכשולים
|
|