|
|
עמוד:14
14 מנשה כהן נדרש להפוך לאובייקט עבור אחר משמעותי הדורש ממנו ציות מלא והכרה בו כיחיד ומיוחד . עיוותים נרקיסיסטיים שונים יוצרים הפרעה נפשית לא מאובחנת כיאות כאשר הנפגעים מתקשים להכיל פערים בין הכוונות הטובות של המטפלים והמחנכים ובין מעשיהם בפועל - אותו דיסוננס שהזכרתי . התוצאה היא שגדלים ילדים "בלתי נראים", ילדים "שקופים", בני אדם מתוסכלים שלא ראו אותם כפי שהם ולא התחשבו בצרכים האמיתיים שלהם ( פרקים 1 ו- 2 ) . עבודתה החלוצית של אליס מילר ( 1992 ) הפנתה אומנם את המודעות לנושא, ובכל זאת ההבנה שהפרעה זו היא רעה חולה, ושמדובר בהתעללות נפשית חמקמקה שפוגעת בנפשם של רבים לא פחות מהתעללות מינית ופיזית, עוד לא התקבעה בתודעה הציבורית . בהתעללות נפשית אין "סימנים" או "ראיות" שהקורבן יכול להראות כשהוא מתלונן . התכחשות לבעיה מצד התוקפן אינה מאפשרת לקורבנותיו להתעמת עימו ולהתמודד עם הבעיה בצורה נאותה, בלי לפתח הפרעה נפשית בעצמם . מילר יצאה בזמנו למסע ציבורי שבו חשפה והוקיעה גישות חינוכיות המאפשרות פגיעה בילדים ומצדיקות אותה, וטענה שמלבד טיפול נפשי, שרק מעטים נעזרים בו, חשוב במיוחד החינוך, כשם ספרה, בראשית היה חינוך ( מילר, 2010 ) . נוויל סימינגטון ( 1993 Symington, ) , פסיכואנליטיקאי בן תקופתנו, מעלה בספרו Narcissism את השאלה באיזו מידה אנחנו, בני אדם, מסוגלים לקבל ביקורת, ומפנה את תשומת הלב לנזקים של הדפוסים הנרקיסיסטיים בכל מקום שבו הם פועלים . הוא סבור ש"מאוד חשוב לזהות אנשים הנשלטים על ידי מבנה בעל אופי נרקיסיסטי, מאחר שאנשים אלה, מוכשרים ככל שיהיו, גורמים לנזקים גדולים למבנים החברתיים שלהם הם שייכים, למשפחות שלהם, לארגונים שבהם הם עובדים ולחברה כולה" ( שם : 10 ) . כלומר, ההפרעה אינה מצויה רק בפרטים ובמשפחות ; גם ארגונים יכולים להיות נגועים בזה ולתפקד במצב פתולוגי כשהם אינם מסוגלים לזהות נרקיסיסטים שנמצאים בעמדות מפתח ולהרחיק
|
|