|
|
עמוד:14
את שירתו הגדולה של אורי צבי גרינברג, ^ ינקה מעלבון "דורות השקועים בבשרם ודמם הכאוב בכמה קרקעות בעולם" . כל תולדות גלותנו לימדו אותנו, ש"אם אין אני לי מי לי" באשר להגנה על קיומנו, פשוטו כמשמעו . אף הרמב"ם כתב פעם בהקשר מסוים : "וזאת היא שאבדה מלכותנו והחריבה בית מקדשנו והאריכה גלותנו והגיעתנו עד הלום ] . . . [ ולא נתעםקו ] אבותינו [ בלמידת מלחמה ולא בכיבוש ארצות"; גם שפינתה, שנואש מעמו, העלה ברגע מסוים, על רקע של תנועת שבתי צבי הגואה, את הרעיון שאלמלא כבר נתרככה נפש היהודים, באין להם היכולת להילחם, ייתכן שהיו שוב מקימים את ממלכתם בארצם "ואלוהים יבחר בהם מחדש" . ואם כך עד לימי השואה באמצע המאה העשרים בתוך יבשת אירופה הנאורה, אחריהם על אחת כמה וכמה אנו יודעים בוודאות גמורה, שאם אין לנו כוח צבאי עצמאי, שעצמתו שקולה כנגד עצמת האיום התלוי מעל ראשנו בהתמדה, תאבד תקוותנו, חלילה . שום חוזי שלום לא יגנו עלינו, אם לא יעמוד מאחוריהם כוחנואנו להגן עליהם, אם יופר השלום . אולם, בין הכרת ההכרח הזה, שאין מנוס ממנו, לבין העלאת הצבאיות לדרגה של אידיאל, נפער מרחק עצום אותו מרחק ואותו ניגוד מהותי המפריד מאז ומתמיד בין מחננו למחנה הרביזיוניסטי . כל מי שמכיר את מסכת הערכים, המושגים והסמלים של התנועה הרביזיוניסטית צריך להודות שהיסוד הצבאי, המליטריסטי עומד במרכז עולמה הרוחני; ומכאן הכול, מכאן כוחה ומכאן חולשותיה, מכאן כשלונותיה ומכאן הישגיה . כזו היתה הסטרוקטורה הארגונית של התנועה הזאת ותאריה וכזהו שירה של בית"ר : "מגוב רקבון ועפר, בדם וביזע / יקום לנו גזע / גאון ונדיב ואכזר . " יש סמלים העשויים לבטא תמציתה של תנועה פוליטית : מפת ארץישראל באלכסון רובה מקצה אחד למשנהו ושתי המלים "רק כך" . זהו האידיאל, החזון, ואידך זיל גמור . באחד מנאומיו האחרונים, הנושא את השם : "למות או לכבוש את ההר" טען ז'בוטינסקי כי "הם" דהיינו אנחנו "הכירו בדמותו הנשגבה של טרומפלדור רק את הפועל, את 14
|
|