שיחה ראשונה

עמוד:12

צבא­הגנה­לישראל . עצמתו של צה"ל הנה בראש וראשונה ובעיקרו של דבר פרי כורח החיים וזכות החיים כפשוטם . אינני יודע אם קיימת איזו נוסחה באשר ליחס ה"נורמלי" שבין כוחה הצבאי של מדינה לבין שאר גורמי הכוח שלה, כגון גודל אוכלוסייתה, היקף הטריטוריה שלה, אופי כלכלתה, מנטאליות תושביה וכוי וכוי . אבל נדמה לי שגם מבחינה זו מדינת ישראל היא מדינה "לא­נורמלית", אם אפשר לומר כן, היא מדינה יהודית גם מבחינה זו . כי מחמת גודלו של האיום הצבאי על מדינת ישראל והתמדתו של האיום הזה במשך שלושים­וחמש שנה ­ איום ודאי, מוחשי, בלתי מפוקפק ­ אנוסים היינו לבנות את המדינה היהודית תוך­כדי התהוות פער עצום, מדהים, בין כוחו של צה"ל כצבא­העם לבין כל שאר הגורמים : הדמוגרפיים, הטריטוריאליים, הכלכליים והרוחניים, אשר יחד, בצירופם למס­ כת אחת, מהווים את מדינת ישראל . הפער הזה ­ שבו בעיקר נעוץ, כנראה, גם שורש חולשתנו המדינית כלפי חוץ, כל­אימת שנחלנו נצחון צבאי במלחמה שהיתה כפויה עלינו ­ הוא שהוליד, מוכרח היה להוליד מדי פעם בפעם, גם משברים פנימיים, מדיניים ומוסריים, מן החריפים במשברים שהתרגשו בחברה הישראלית וזעזעוה עד היסוד . זכרו­נא את המשבר של שנות השישים, שבו, במהלכו ובגינו, נשברה קרנה של תנועת­ העבודה . והדברים ידועים, אף כי לא מוסכמים עד היום הזה . ובכן, אין חולקים על כך שמבחינה צבאית גרידא גלום בצה"ל כוח רב, גם להרתעה וגם להכרעה, אל מול כל אויב משוער . זהו כוחו של צבא עממי, רובו ככולו מגויס לעת צרה, שנתחשל במלחמות­מגן . יש לשאול : אילו נורמות, עקרונות וערכים מוסריים, עיצבו את הכוח הזה מצד ייחודו החברתי הקובע במידה רבה גם את עצמתו הצבאית ? מן המפורסמות, שאין מסורת נוקשה כמסורות צבאיות בעמים שמלחמותיהם עוברות כחוט­השני בכל תולדותיהם . לנו לא היתה שום מסורת צבאית ולא שום רובד חברתי מיוחד שנשא מסורת זו מדור לדור . אבל גם אופיו של צה"ל, מצד עקרונותיו החברתיים והמוסריים, לא נוצר יש מאין . צור­מחצבתו היתה תנועת­העבודה הציונית­ 12

לעמוד קודם  |  לעמוד הבא