|
|
עמוד:14
למסע היכרות . לקראת הנסיעה ביקשתי מבן עמי ארליך, עוזרי הנאמן לענייני חו"ל, שיברר לי פרטים על גורל משפחתי באמצעות שגרירות פולין בישראל ועיריית לודז', וייעזר גם בגורמים דוגמת "יד ושם" . את מה שאחי, שי, ואני לא עשינו, עשה עמרי, בנו הבכור של אחי . במסגרת עבודת שורשים לבר המצווה הנהוגה בבתי ספר בישראל, הוא הספיק לראיין את אמא ולשמוע ולו מעט על הבית שבו נולדה ברחוב דלוגה 18 . התגברתי על ההסתייגות של הורי ‑ שכבר לא היו בין החיים ‑ וניצלתי את הביקור בלודז' לחפש את שורשיהם ‑ שורשי . הזמנתי את בני הצעיר, גד, שעבד באותם ימים בגרמניה, להצטרף אלי . גילינו ששמו של רחוב דלוגה שונה פעמים אחדות, מה שהִקשה את איתורו . אמא סיפרה, שמאחורי ביתה היה גן פרי ובית כנסת "אוהל יעקב" . מצאנו את הבית עצמו ‑ בית דירות גדול ממדים ומוזנח מאוד ‑ אבל אין זכר לגן הפרי ולבית הכנסת . בעודנו עומדים במקום ראינו גבר לבוש בהידור, שגם הוא מסתכל סביבו כמו מחפש משהו . הוא סיפר שבא מבלגיה להשתתף בכנס, וניצל את ההזדמנות לחפש את בית הכנסת שבו נערך טקס בר המצווה שלו, "אוהל יעקב" . כמונו התאכזב, אך לא הופתע לגלות שלא נותר לו זכר . לדירה של משפחת אמי לא יכולנו להיכנס, אך מה שהסב לנו צער היו כתובות הגרפיטי על דלת הבניין וביניהן הסיסמה "יודן ראוס", יהודים החוצה . בבית הקברות בעיר, בין השיחים והעצים, איתרנו את מצבתה המטה לנפול של סבתי, רבקה ‑ רגינה, אמה של אמי, ובחלקת המכובדים את קברו גדול הממדים של סבא רבא, ויגדור ‑ אביגדור שפרלינג, אביו של סבי, זליג שפרלינג . ככל הידוע לי, הוא היה איש טקסטיל, כמוהו כרבים מבני העיר לודז' שנחשבה לבירת הטקסטיל של פולין ומזרח אירופה כולה, ואפילו כונתה "מנצ'סטר של פולין" . את הונו עשה כנראה משתי המצאות, האחת קשורה לשוקולד והשנייה להרכב משחת נעליים שניתנה לאחד היצרנים, דבר שאִפשר, כמו שאמא סיפרה, לה ולאחיה לקבל נעליים חינם בחנות היקרה בעיר . ראיתי את עצמי מחויב לשפץ את המצבה של סבתי במה שנשאר מבית הקברות . בכך, הרגשתי, מילאתי חוב למשפחה . "שמעתי שאתה כותב את סיפור המשפחה", אמרה לי בת משפחה במפגש משפחתי . "יש לי משהו להראות לך" . היא הניחה על השולחן ערימת מכתבים, ואלבום תמונות שעכברים כרסמו בו . נשימתי נעתקה והתרגשות גדולה אחזה 14 עיר גדולה ואנשים בה הרבה
|
|