|
|
עמוד:13
ישראל, בעיני, היא מדינת העם היהודי וכל אזרחיה . אם לא יהיה בה רוב יהודי, היא לא תהיה המדינה שלי . אבל הרוב הזה לא יובטח על ידי הרחקת האחרים, אלא על ידי קביעת גבול בינינו לבין שכנינו הפלסטינים והבטחת עצמאותם, חירותם וריבונותם . אסור שמימוש ההגדרה העצמית שלנו יבוא על חשבונו של עם אחר . אני חרד מכך שהפטריוטים לכאורה שלנו ‑ אלה המתעטפים בדגל, כועסים על שופט בית המשפט העליון הערבי שאינו שר את מילות ההמנון ומחוקקים את חוק הלאום המיותר ‑ מובילים אותנו למקום המסוכן שבו נהיה מיעוט יהודי השולט ברוב לא ‑ יהודי . אני גם משוכנע שניתן למנוע זאת באמצעות הסכם שלום עם הפלסטינים, שיקבע גבול בינינו, רצוי תחת המטרייה של קונפדרציית ארץ הקודש ( קונפדרציה של שתי מדינות בשטח המנדט הבריטי, ממערב לירדן, המקודש בעיני דתות שונות ואנשים רבים כל כך ) . הקונפדרציה תוכל להקל את החיים בחלקת הארץ הזאת שממערב לירדן, לאפשר תכנון וטיפול משותפים בהתמודדות עם פגעי הטבע, שימוש מושכל במשאבים, פתרון קל יותר לשאלת השארת ההתנחלויות במקומן תחת ריבונות פלסטינית ואחריות להגנת השטח מפני אויבים משותפים . קשה לי לקבל את היותנו שבויים בהחלטות שהיו אולי נכונות לשעתן, אבל פוגעות בחיינו פגיעה קשה ומיותרת, כמו למשל "מכתב הסטטוס ‑ קוו" המפורסם של בן ‑ גוריון מ ‑ 1947 ( מכתב ששלח בהיותו ראש הסוכנות היהודית לאגודת ישראל ומציג את עמדת הנהלת הסוכנות ביחס לענייני דת ומדינה במדינה שבדרך, כדי שאגודת ישראל תסייע בעדותה בפני ועדת אונסקו"פ ) . אני מודאג מכך שרק הממסד האורתודוקסי קובע מיהו יהודי ושדיני האישות שלנו הם דינים דתיים בלבד . אני מאמין כי על ישראל כמדינה להכיר בהגדרתו העצמית של מי שקובע כי הוא יהודי ( אלא אם כן מתברר שמדובר בהטעיה, וניתן לבדוק זאת ) ולאפשר נישואים אזרחיים, או לפחות ברית זוגיות . בד בבד אני מודאג מאוד מהכישלון לבנות גשרים בין חילונים לחרדים בישראל . • • • סודות שלא אקח איתי 13
|
|